בחזרה לעבר: כשמרדונה הפציע על הדשא של רמת גן

הימים, ימי חודש מאי של 1992, במדינה הקטנה ישראל כולם כמרקחה, על הדשא של אצטדיון רמת גן אמור להפציע השחקן האגדי, דייגו ארמנדו מראדונה שנחשב לאליל הכדורגל העולמי. 

ימים ספורים קודם הגיע לישראל דייגו ארמנדו מרדונה שכונה גם ״יד האלהוים״ בעקבות השער שהביא לנאפולי, איטליה את האליפות, הוא ביקר באתרים הרשמיים של ישראל ואפילו הספיק להטמין פתק בכותל המערבי, ואז ב־22 במאי 1990, במשחק ההכנה של ישראל מול ארגנטינה ברמת גן, ארגנטינה ניצחה 1:2. מראדונה כבש בדקה ה־36, טל בנין השווה כעבור שלוש דקות, וקלאודיו קאניג'ה הכריע בדקה ה-68

רואי חדד היה השחקן הישראלי שהוצמד למראדונה. ניר לוין, שהיה בנבחרת באותו משחק, סיפר שנים לאחר מכן שהמשימה הוטלה על חדד, ושזו הייתה שמירה מאוד פיזית:"רואי חדד שמר עליו חזק, הוא התעצבן וקילל כל הזמן תוך שהוא מלמל ״למה לא נותנים לי כבוד'

לימים, לוין סיפר גם שהנבחרת כולה רצתה להוכיח את עצמה מול הכוכב הארגנטינאי, ושמראדונה היה תחת שמירה צמודה לאורך המשחק. לדבריו, אחרי המשחק כמעט כל שחקני ישראל רצו אחריו כדי להשיג את החולצה שלו.

ויש כאן פרט מעניין במיוחד: מראדונה עצמו כבש את השער הראשון במשחק, אבל לפי עדותו של לוין, הוא לא עבר את חדד בקלות ונראה מתוסכל מהשמירה הצמודה.

ומה סיפרו שחקנים אחרים?

אפרים דוידי, ששיחק גם הוא באותו משחק, סיפר שנים אחר כך על המפגש עם מראדונה. הוא פגש אותו למעשה פעמיים — ב־1986 וב־1990 — והדגיש עד כמה מדובר היה בכדורגלן יוצא דופן.

ניר לוין זכר גם פרט מרתק נוסף: הוא עצמו כבש שער שנפסל, שלדעתו נפסל שלא בצדק, ומיד לאחר מכן מראדונה כבש. מבחינתו, זה הפך את ההפסד ל־2:1 למתסכל אפילו יותר.

ומי שהיה על הדשא באותו ערב, שולי גילארדי, סיפר שנים אחר כך שמראדונה היה עצבני כבר לפני שריקת הפתיחה. גילארדי, ששיחק בשער, זכר גם את שערו של מראדונה ואמר שהוא הרגיש שהיה לו חלק באחריות לספיגה.

והתמונה שעולה מהעדויות האלה די יפה: 50 אלף איש ברמת גן, אלופת העולם שבדרך על הדשא, מראדונה בשיא תהילתו  ומנגד שחקנים ישראלים שמנסים לשכוח לרגע מי עומד מולם ופשוט לשחק כדורגל.