אחרי כמעט 30 שנה בשלטון המקומי: דורון מילברג בדרך החוצה ולא פוסל פוליטיקה

אחרי כמעט שלושה עשורים במערכת הציבורית, דורון מילברג מתקרב לסיום דרכו כמנכ״ל עיריית ראשון לציון. לאורך השנים מילברג שימש בתפקידי ניהול בכירים ברשויות שונות, ובהן ראשון לציון, לוד ורחובות, וצבר כ־24 שנות ניסיון כמנכ״ל עירייה.

במקביל לתפקידו בראשון לציון, מילברג שימש גם כיו״ר איגוד המנכ״לים והמזכירים ברשויות המקומיות  תפקיד שאפשר לו להיחשף מקרוב לאתגרים שאיתם מתמודדות רשויות ברחבי הארץ.

בריאיון ל״ישראל היום״, שפורסם היום (16.8) מאת הודיה בושרי, הוא מותח ביקורת על ההתנהלות מול הרשויות המקומיות, במיוחד בתקופות חירום, וטוען כי המדינה אינה מספקת להן תמיד את הכלים וההנחיות הדרושים.

״המנכ״לים נשארו לבד בשטח״

לדברי מילברג, כבר בתחילת מלחמת חרבות ברזל ניתן היה לראות את הקושי בתיאום בין הממשלה לבין הרשויות המקומיות. במסגרת תפקידו באיגוד הוא הגיע לרשויות בדרום והתרשם, לדבריו, מהיעדר מעורבות מספקת של הממשלה בשטח.

אחת הדוגמאות שהוא מביא היא ההתמודדות של קריית שמונה עם פינוי התושבים. מעבר להחלטה לפנות עשרות אלפי אנשים, נדרשו הרשויות להתמודד גם עם שאלות בסיסיות כמו מציאת פתרונות לינה, הסעות, מימון וההתחשבנות מול בתי המלון.

מילברג סבור כי תרחישים כאלה צריכים להיות מתוכננים מראש ברמה הארצית, כדי שבזמן חירום הרשויות לא יידרשו לקבל החלטות קריטיות ללא תוכנית מסודרת.

לדבריו, הלקח הזה כבר עלה בתקופת הקורונה. בעיריית ראשון לציון הוקם אז צוות מקצועי שסייע להנהלת העיר לקבל החלטות, מתוך הבנה שהרשות המקומית יודעת לנהל — אך אינה יכולה להחליף את המומחיות של משרד הבריאות או גורמי החירום.

כך התקבלה ההחלטה לבטל את הופעת הבקסטריט בויז

אחד המקרים שעליהם מספר מילברג הוא ביטול הופעת הבקסטריט בויז שתוכננה להתקיים בלייב פארק בראשון לציון, בתקופה של מתיחות ביטחונית מול איראן.

לפי מילברג, האירוע קיבל אישור לקיום, אולם בעירייה חששו מהסיכון הכרוך בריכוז של כ־15 אלף איש במקום אחד בזמן מתיחות ביטחונית.

החשש המרכזי לא היה רק מפגיעה ישירה במקום, אלא גם מתרחיש שבו תישמע אזעקה במהלך המופע ואלפי אנשים ינסו לעזוב את המתחם בו־זמנית.

מילברג וראש העיר רז קינסטליך החליטו שלא להסתפק באישור שניתן ופעלו מול הגורמים הרלוונטיים כדי להביא לביטול האירוע. בדיעבד, ההחלטה קיבלה מבחינתו משנה תוקף כאשר באותו ערב נשמעה אזעקה.

הפערים בין הרשויות

מילברג מתייחס גם לפערים הגדולים בין הרשויות המקומיות בישראל. לדבריו, עיר מבוססת יכולה להיעזר באנשי מקצוע, לפנות לגורמים בכירים ולהתמודד עם עלויות וסיכונים שרשות חלשה יותר מתקשה לשאת בהם.

הוא קורא למדינה ליצור שיטה ברורה יותר להתמודדות עם מצבי חירום, שתיתן לכל רשות כלים דומים ולא תשאיר את האחריות כמעט כולה בידי הדרג המקומי.

במקביל, הוא מבקר את המבנה הקיים של השלטון המקומי ואת הרגולציה שעל פיה פועלות העיריות. לטענתו, חלק מהמערכת עדיין מבוסס על תפיסות ישנות שאינן מתאימות לאתגרים של הרשויות כיום.

בעד שינוי במבנה הרשויות

אחת העמדות שמילברג מקדם היא צמצום מספר הרשויות המקומיות בישראל. לדבריו, ניתן לבחון איחוד של רשויות קטנות עם ערים חזקות בסביבתן, במטרה לייעל את השירותים ולחזק את היכולת הניהולית.

אלא שלטענתו, מהלכים כאלה נתקלים לא פעם בהתנגדות פוליטית, משום שאיחוד רשויות משמעותו גם שינוי במוקדי הכוח המקומיים.

הוא מבקר גם את תחלופת המנהלים במערכת הציבורית ומדגיש את הצורך בדרג מקצועי יציב, שאינו מתחלף בכל פעם שהממשלה או ההנהגה הפוליטית משתנה.

מחירי הדיור: ״הילדים שלי לא יכולים לגור בעיר״

לצד סוגיות הניהול, מילברג מתייחס גם לאחד האתגרים המרכזיים של ראשון לציון — מחירי הדיור.

לדבריו, אף אחד מארבעת ילדיו אינו מתגורר כיום בעיר, לא בגלל חוסר רצון אלא בשל מחירי הנדל״ן. הוא מעריך כי דירת ארבעה חדרים בראשון לציון יכולה להגיע כיום למחירים של מיליוני שקלים.

מילברג רואה בכך במידה מסוימת את הצד השני של ההצלחה העירונית: השקעה בחינוך, בשירותים, בתשתיות ובאיכות החיים הופכת את העיר לאטרקטיבית יותר — אך במקביל מעלה את הביקוש ואת מחירי הדיור.

בעירייה נעשים ניסיונות לסייע לצעירים באמצעות פתרונות של דיור מוזל והשכרה, מעונות סטודנטים ומיזמים נוספים, אך גם מילברג מודה שהפער מול מחירי השוק עדיין משמעותי.

ומה לגבי העתיד?

למרות הפרישה המתקרבת, נראה שמילברג לא מתכוון להתרחק לחלוטין מהחיים הציבוריים.

בריאיון הוא אינו שולל אפשרות להתמודד בעתיד למועצת העיר, אך מבהיר כי אינו מכוון בשלב זה להתמודדות על ראשות העיר.

במקביל, הוא מביע תמיכה בראש העיר רז קינסטליך ומגדיר אותו כמנהיג בעל חזון וכמי שמחובר לתושבים. לדבריו, תפקידו של מנכ״ל העירייה הוא לקחת את החזון של ראש העיר והדרג הנבחר ולהפוך אותו לעבודה מעשית.

אחרי שנים רבות במערכת, מילברג מסכם את תפיסת הניהול שלו במשפט שמלווה אותו לאורך הקריירה: במקום להתמקד רק במגבלות, צריך לחפש את הדרך לבצע.

הכתבה מבוססת על ריאיון של דורון מילברג ל״ישראל היום״, מאת הודיה בושרי, שפורסם ב־16 באוגוסט 2026.