דבר תורה לפרשת תולדות

ההבטחה של מאמינים

 אחרי שאבימלך מגרש את יצחק ואת משפחתו מגרר – הוא הולך עם אוהביו ליצחק ומבקש לכרות עמו ברית. נראה לכאורה מוזר מאוד, שמיד אחרי הגירוש, הוא רוצה לכרות איתו ברית שלום. מדוע כל כך חשוב לאבימלך לכרות ברית עם יצחק, למרות שרגע לפני כן גירש אותו מהעיר גרר?

הרמב"ן על בראשית כ"ו, כ"ט

ועניין היראה הזאת אשר פחדו ממנו אינו נראה שירא מלך פלשתים שלא יבוא עליו יצחק למלחמה, אבל הבטיחם אברהם לו ולנינו ולנכדו (בראשית כ"א, כ"ג). ועתה אמרו בליבם, בעבור שהפרנו אנחנו את בריתנו עם יצחק ושלחנוהו מעלינו - גם הוא יפר את בריתו עמנו ויגרש זרעו את זרעינו מן הארץ. ולכן עשו עמו ברית חדשה והתנצלו לאמור לו - שלא הפרו הברית הראשונה שלא עשו עמו רק טוב.

מסביר הרמב"ן שאבימלך חשש שיצחק יבוא אליו במלחמה. חשב שעשה טעות חמורה, ואולי בכך הֵפֵר את בריתו עם אברהם, שמא יצחק יגרש אותו ואת זרעו מארץ כנען. ובדיוק בגלל הסיבה הזאת רצה ברית, להודיע: אנחנו לא הפֵרנו את הברית, הרי עשינו רק טוב עמך ורוצים אנו להמשיך אותו בינינו.

בראשית כ"א, כ"ג

וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ.

ובכל זאת נשאלת השאלה: אם אבימלך כל כך חשש מהגירוש בידי אברהם, מדוע לא ביקש לכרות ברית עמו לדורות רבים?

הרמב"ן על בראשית כ"ו, כ"ט

אולי שמע עוד דבר השם שנתן לו הארץ ולכן בא עמו ברית והשביעו אם תשקר לי ולנכדי כי היה שקר אם ימרוד על המלך. וחשב כי אפשר שיחיה אברהם עד מלוך נכדו וכמעשה אבות עשו בנים כי היה יצחק גדול כאביו ופחד המלך פן ילחם בו בגרשו אותו מארצו.

ממשיך הרמב"ן לבאר - כנראה שאבימלך שמע שאברהם עתיד להוריש את הארץ. בטעות הבין שאברהם בעצמו הולך לכבוש את הארץ, ולכן חשש לא רק על עצמו, אלא עד דור נכדיו – פרק הזמן שבו שיער שאברהם עוד יחיה.

וכאן ניתן לראות את ההבדל בינינו לבין הגויים: אנחנו עם של נצח, מסורת והמשכיות. אנחנו עם שבמשך 2000 שנה בגלות אחז ברעיון לשוב ארצה, להקים יישוב יהודי ואת ירושלים הבנויה. והכול בזכות ההבטחה הנצחית של הקב"ה. לעומת זאת הגויים שאין להם הבטחות דומות כאלה, לא יודעים מה יהיה בעוד כמה דורות – אין להם ייעוד לטווח ארוך או שהם לא מאמינים בו.

אותו הדבר אצל אבימלך – הוא לא דמיין לעצמו שהבטחת אברהם להוריש את הארץ תתקיים רק כ-350 שנה אחרי מותו! הוא חשב שאם מישהו מבטיח דבר, הוא רק יכול להתקיים עד הרגע שבו האדם המבטיח נפטר. אך אנחנו יודעים שהדבר לא היה תלוי באברהם – אלא בקב"ה עצמו, שהבטיח לכל אחד מאבותינו שהצאצאים שלהם – עם ישראל, יירש את ארץ ישראל ותבוא הגאולה.

לכן אני קורא לכם: בפעם הבאה שאתם יוצאים החוצה, תסתכלו כלפי מטה ותתבוננו: איפה אני כרגע נמצא? הלא זאת הארץ שהקב"ה הבטיח לאבותינו לפני כ-3000 שנה! ואני ואנשי דורי כרגע זוכים אחרי 2000 שנות גלות לקיים את ההבטחה: "וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם".

שבת שלום

כותב הפרשה: דניאל בליקוב תלמיד ישיבת ההסדר עכו