פרק חדש לביסטרו הוותיק: טאטי יהוד עושה ריסטארט — וזה עובד

אחרי יותר מ-20 שנה שבהן ביסטרו טאטי ביהוד היה שם נרדף לארוחות נינוחות ומוכרות, מגיע השינוי — והוא מורגש כבר מהרגע הראשון. המקום הוותיק נפתח מחדש עם שלושה שותפים צעירים, טל נזאט, עמית פלח וצח סיגל, שמביאים איתם רוח רעננה, חשיבה עדכנית ורצון ברור להפוך את טאטי לא רק למסעדה — אלא ליעד בילוי.

האווירה במקום שונה מבעבר: יותר דינמית, יותר חיה, עם מוזיקה ברקע וקהל מגוון שמגיע לא רק לאכול אלא גם להישאר. זה לא עוד ביסטרו שקט — אלא מקום שיודע לזוז עם הערב.

אבל בסוף, הכל נבחן באוכל.

כבר במנות הראשונות ניכרת ההשקעה. פתחתי עם כרובית בטחינה, שהגיעה פריכה מבחוץ ורכה מבפנים, עם טחינה מאוזנת שלא השתלטה על המנה — פשוטה לכאורה, אבל מבוצעת היטב. גם קרפצ'יו החציל הפתיע לטובה: שילוב של מתיקות הסילאן עם החריפות העדינה והקראנץ' של הפיסטוק יצר מנה מורכבת ומעניינת.

לעומת זאת, הריזוטו פטריות וכמהין היה טעים אך מעט כבד — מנה עשירה מאוד, אולי אפילו יותר מדי למי שמחפש פתיחה קלילה. מצד שני, חובבי הז'אנר כנראה ייהנו מהעומק והעושר.

בגזרת העיקריות, ניוקי פילה בקר היה ללא ספק אחת מנקודות השיא: הנתח היה עשוי היטב, רך ועסיסי, והניוקי עצמו ספג את הרוטב בצורה מצוינת. גם פילה הסלמון היה מדויק — בישול נכון, לא יבש, עם רוטב חמאת עגבניות שהוסיף עניין בלי להכביד.

מנגד, קארי טאטי הרגיש מעט פחות מגובש — הרוטב היה טעים, אבל חסר עומק תיבולי שיכול היה להרים את המנה לרמה גבוהה יותר.

בגזרת הקוקטיילים, ניכר שהושקעה מחשבה אמיתית. הקוקטיילים צבעוניים, מאוזנים ולא מתוקים מדי, והמחיר האחיד הופך אותם לנגישים — תוספת חשובה לאופי החדש של המקום.

השירות לאורך הערב היה קשוב וזורם, עם צוות שיודע לקרוא את הסיטואציה — בדיוק כפי שהשותפים מכוונים. לא מעיק, לא מתעלם — איזון נכון.

השורה התחתונה:
טאטי יהוד מצליח לעשות את המעבר הלא פשוט ממוסד ותיק למקום עדכני ורלוונטי. לא כל מנה פוגעת בול, אבל הכיוון ברור, והפוטנציאל בהחלט שם. עם ליטוש קטן בכמה מהמנות, זה יכול להפוך לאחד המקומות הבולטים באזור גם בשעות הלילה.