על ספרות, עיצוב ומה שבינהם המעצבת מיכל רביד משיקה את ספרה הראשון "סוף החיים"

במרכז ספרה של רביד נצבת  זואי אישה ישראלית יוניה במיטב שנותיה שמתרסקת , נלחמת על עצמה , מגלה את עוצמותיה, מתעצמת מתוך ים האירועים הנכפים עליה ונולדת מחדש,  מסעה ביון מוביל אותה אל עבר שלל מקומות וניחוחות .  בעת שרביד עצבה ושפצה את ביתה  ביוון היא כתבה את ספרה ושלפה את ההשראות העיצוביות משם ואותן שלבה בספרה ,המופץ בימים אילו ברשתות סטימצקי וצומת ספרים.
מיכל אלקלעי  רביד  אוהבת לעצב חללים ולגבש פרט פרט בדיוק כמו בעת כתיבת ספר. ההשראות היצירתיות שהיא אוהבת לייצר במוחה הן בתחום העיצוב והן בתחום הכתיבה מתגבשות מתוך חוויות מיוחדות שחוותה בארצות הברית ובאירופה , שם למדה על תרבויות מגוונות נשזרות בתחכום בתוך העלילה. 
מיכל אלקלעי רביד מתמחה  בעיצוב חללים מסחריים שם לדבריה הדרישות שונות לגמרי מהשוק הפרטי , מן הסתם. מיכל תכננה ועיצבה משרדים, מרכולים בגדלים שונים, וחנויות מכר.   מיכל מאמינה שכל חנות או עסק ציבורי מחויב בשקט חזותי בכדי להעצים את המוצר הנמכר. כל עסק מצליח מכוון לחוויית קניה או בילוי ממוקד, דרך העיצוב שמזמין אותו להיכנס ולנוע במעגליות בדיוק כשם שהיא רואה את הכתיבה ,הזמנה לתוך עולם של מישהו אחר , לשקוע בעולם שאינו שלך ולזרום עם הקורות לדמות זו או אחרת. 
בתקופה בה עיצבה וילות ואת ביתה הפרטי ביוון, ספגה השראה מהסביבה ומהאנשים וקיבלה רעיונות רבים שרובם יושמו בספר ובעיצובים השונים בבית . השהיה ביוון בעת בנית הבית נטעו בה את האנרגיה לייצור את דמותה של זואי שמתחילה את דרכה כדמות חלשה אך מתגברת על המהמורות ומתחזקת סיטואציה אחת לשנייה. 
מיכל  ידועה כמי שמשלבת אלמנטים מחומרים טבעיים ויוקרתיים ונותנת מקום של כבוד לטבע ולהיסטוריה . היא אוהבת לשלב חיפויי רצפה וקירות  פורצלן  ענקיים מדוקקים ליצירת מראה חם ,היא גם אוהבת להוסיף אלמנטים בולטים של עץ אלון כמו למשל מדרגות מעץ אלון  בשילוב מוטות ברזל ,אותו חום מופנה גם כלפי זואי , הדמות שהרכיבה ויצרה במוחה הקודח, דמות שעוברת תהליכים דומים לשלה.
הבתים הלבנים ביוון  ואווירת הטוהר נכנסו לתוך מערכת של עיצוב מטבחים ,בולטים בצבע לבן עם ארונות מזווה מאוזנים לצד שידות מעץ אלון. האווירה המיוחדת הזו ביוון נמהלת על ידי מיכל בביטחון מופגן בעיצוב ובין השורות.
אהבתה של מיכל לטבע מובילה אותה לשימוש אינסופי בעץ אלון ובאמצעותו היא יוצרת יצירות שונות כמו עמוד תומך למשל בלב חלל המפריד בין סלון למטבח, עיצובים שנראים מעודנים אך למעשה הינם  בעלי אופי דרמטי ובעלי אמירה. כך גם בתיאורים המגרים את הנפש כמו " על רצפת הרחבה עמד שולחן אוכל גדול מעץ מרוק וסביבו 6 כיסאות עץ שזורים בחבלים" או  "התמקמנו  באחד משני חדרי השינה הקטנים. ריהוט עץ פשוט, שידה, מיטה זוגית קטנה, שתי שידות קטנות בצדי המיטה. בצד החדר ניצב ארון בגדים נמוך עם שלוש דלתות , עתיק מעץ מקומר כיאה לשנות ה-50".
לצד הלבן וגווני העץ  מפליגה מיכל גם לתיאורים של שילובם עם גווני הכחול, ההתייחסות היא לכחול  המנחם את העין את הנפש בעת צרה או בכלל  , המתחבר למים  ולים משפיע רבות על זיכרונותיה של הדמות ושל הסופרת  " זכרתי את הנמל  הקטן ואת בתי האבן הלבנים עם החלונות  הכחולים , מכתרים את רחבת הרציפים".
אי אפשר להתעלם בספר מהעושר הויזואלי אשר כה מאפיין את הסופרת "ראיתי מקבץ שולחנות קטן מחוץ לבית הקפה מקורה בפרגולה בצבעי שחור, לבן. נכנסתי דרך שער ברזל בסגנון פריזאי לתוך מסדרון ירוק מלא צמחיה טרופית. השולחנות הפנימיים היו מכוסים מפות לבנות, עליהן צלחות לבנות, סכו"ם כסף וכוסות יין."
וציטוט נוסף מתוך הספר:" הריהוט המרהיב עשוי עץ אגוז בגימור סטן. על הרצפה נפרס שטיח בגווני חום בהיר ושמנת בהדפס גלי מוגזם".

מיכל אלקלעי רבידצילום: .