"אני מאוד חוששת לחייו של בני אוהד, הוא פצוע ומוחזק על יד מפלצות אדם"

  "בחרתי בחיים כדי שאוכל לקבל את בני אוהד כשאני שפויה", כך מספרת אסתר יהלומי בת ה-76 שבנה נפצע ונחטף על ידי החמאס. הוא נמצא בשבי ברצועת עזה כבר 143 ימים. בכניסה לביתה שבשכונת נחלת יהודה תלויה תמונת בנה החטוף ומעליו הכיתוב: "אוהד אהוב ליבי, עד עלות השחר מתפללת לשלומך, שבויה באזיקי פחדים אני שומעת צעדים, מחכה לך. אוהבת, אמא". אוהד התגורר עם רעייתו בת שבע ושלושת ילדיהם בקיבוץ ניר עוז. בשבעה באוקטובר עם כניסת מחבלי החמאס ליישובי עוטף עזה, הם הסתתרו בממ"ד. כשהמחבלים פרצו לביתם אוהד יצא מהממ"ד, ניסה להגן על משפחתו ונפצע. המחבלים חטפו את בת שבע והילדים ועשו את דרכם לרצועת עזה. בדרך נתקלו המחבלים בכוח צה"ל שהצליח לשחרר את חלקם. איתן בן ה-12 נחטף עם אביו לעזה ובת שבע ושתי בנותיה הצליחו לחזור ארצה בצעדה תוך סיכון חייהן. במסגרת עסקת השבויים הוחזר איתן ארצה, אולם אביו נותר בשבי. "במשך שלושה חודשיים ישבתי כל היום מול הטלוויזיה, צפיתי בחדשות מהבוקר עד הלילה וגם בלילות לא הייתי נרדמת", היא מספרת בכאב ל"גל גפן ראשון לציון". "אחרי שלושה חודשים של צער וכאב החלטתי לחזור לנורמליות, לחזור לחיים. אני לא רוצה יותר לשמוע חדשות". אוהד נפצע ונחטף. קיים חשש למצבו. "אני מאמינה בכל ליבי, באינטואיציה שלי כאמא, אני מרגישה שהוא יחזור. זה מה שנותן לי כוח להמשיך. עם זאת, אני מאוד חוששת לחייו של אוהד גם בגלל שראיתי סרטון שהוא פצוע וגם בגלל שהוא מוחזק על ידי מפלצות אדם. אני לא יודעת מה הם עושים לו, איך מתייחסים אליו, האם קיבל טיפול. כל יום שעובר נעשה קשה יותר, אבל אני לפחות יודעת שהוא בחיים". אסתר אופטימית. "אני פונה לראש הממשלה, בנימין נתניהו, ואומרת: תחזיר לי את אוהד.  אני מאמינה מאוד בצה"ל. המדינה והצבא הם אחד ואני יודעת שהם עושים מה שאפשר". השיח בציבוריות ובעיקר בקרב הפוליטיקאים מלמדת שאין כרגע אחדות דעים ויש קולות שאומרים שלא להחזיר אותם בכל מחיר. "אני לא מאזינה לחדשות ולא עסוקה בפילוג ובפלגנות. אני אומרת באופן נחרץ: החזירו לי את הבן שלי שהיה במקום הכי בטוח שיכול להיות - בתוך ממ"ד ביתו". "הכלה שלי, בת שבע, היא גיבורה אמיתית", היא ממשיכה. "למרות מה שהיא חוותה היא הצליחה בתושייה רבה וגבורת על להציל את שתי בנותיה כשהיא עשתה את עצמה מתה.  היא הגיבורה שלי". על היום בו הושב נכדה מהשבי, היא מספרת בהתרגשות: "כשאיתן, הנכד שלי, חזר מהשבי הוא ביקש עוד באותו לילה לראות אותי. זאת היתה השמחה הכי גדולה שהיתה לי בחיים". אסתר הגיעה לפני מספר שנים לראשון לציון מהדרום ומתפעלת מהקהילתיות החמה. "השכנים לא מפסיקים לדאוג לי", היא אומרת. "אני נמצאת במועדון הגמלאים בנחלת יהודה והאנשים פה לא עוזבים אותי לרגע. ראש העירייה, רז קינסטליך והצוות שלו, דואגים לי מהיום הראשון למלחמה. הוא הגיע אליי הביתה ומאז אנחנו בקשר כמעט יומיומי. הוא דואג, מבקר, עוזר בכל דבר שצריך. "כששחררו את הנכד שלי, איתן, הוא דאג לי להסעה לבית החולים כדי לפגוש אותו. הוא עזר לנו עם שילוט והכל נעשה בשקט, מתוך רצון וכוונה אמיתית לעזור. הכל נעשה ברגישות ואנושיות. אני לא היחידה, הוא עושה את זה עם כלל המשפחות השכולות בעיר וכל זאת בזמן שהוא מנהל עיר תחת מלחמה באופן יוצא דופן. מעבר לכך שהכרתי ראש עירייה יחיד מסוגו, גיליתי בן אדם טוב לב, מלא בחמלה ורצון לעזור ואני לא אשכח לו את זה". אסתר יהלומי יחד עם ראש העיר רז קינסטליך והדר חתן אטיאס ראש המטה  "גיליתי אדם על לב טוב"