פרשת במדבר: מספרי ברזל להתפקד

  ספר במדבר עוסק בסיפורי המסעות והנדודים של בני ישראל במדבר, כאשר המטרה היא להגיע ארץ ישראל. אך לפני היציאה למסע, עם ישראל צריך להתארגן ע"י ספירה כללית של אנשי ישראל. הציווי על מפקד בני ישראל מתואר כך: "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם" (במדבר א' ב'). באותה תקופה, הדרך בה היו מונים את בני ישראל הייתה מתבצעת על ידי נתינת מחצית השקל מכל אחד ואחד. כאשר כל המטבעות נאספו, היה ניתן לברר את מספרם המדויק של בני ישראל. אחד הכללים החשובים של מחצית השקל הוא נתינת הסכום שנקבע מראש, ללא שום שינוי: "הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל" (שמות ל' ט"ו). מתוך כך אנו למדים כי ישנה חשיבות עליונה לשמור על השוויון בין כל בני ישראל. החיוב לשמור על ערך השוויון מופיע גם בהקשר לחג השבועות הבא עלינו לטובה. כאשר בית המקדש היה קיים, בשלושת הרגלים, המוני יהודים היו עולים לירושלים כדי לחגוג שם. בשונה משאר המועדים, חג השבועות בירושלים מתואר כזמן של ערבות הדדית בין כל היהודים: "הגיעו קרוב לירושלים, שלחו לפניהם ועיטרו את ביכוריהם. הפחות, הסגנים והגזברים יוצאים לקראתם... וכל בעלי אומניות שבירושלים עומדים לפניהם ושואלין בשלומם: אחינו אנשי המקום פלוני, באתם לשלום" (ביכורים ג' משנה ג'). תנסו לדמיין את אותה אווירה חגיגית מנקודת מבט של עולי הרגל. כל השווקים בירושלים מקושטים בפירות, בכל השערים ניתן לשמוע את צלילי החליל של הנגנים, וכולם לבושים בגדי לבן לכבוד החג. כך מודגש בהמשך דברי המשנה לגבי הבאת הביכורים לבית המקדש: "אפילו אגריפס המלך נוטל הסל על כתפו ונכנס, עד שמגיע לעזרה" (משנה ביכורים שם). בחג הזה, המעמד החברתי שלך אינו רלוונטי כלל, ואין שום הבדל בין עשיר לעני. כל אחד מישראל באשר הוא מביא את סל הביכורים על כתפו, כדי לממש את ערך השוויון, ולהראות שבסופו של דבר כולנו שווים בעיני ה'. כותב הפרשה: אביתר חנימוב בוגר הישיבה התיכונית לאומניות ולמדעים בר אילן ת''א. תלמיד ישיבת ההסדר קרני שומרון.