פרשת וארא: ללמוד מכל אחד

משה ואהרון באו לפני פרעה ודרשו ממנו לשחרר את בני ישראל מעול העבודה הקשה. למרות כל האזהרות וההתראות - פרעה לא הסכים לזאת, ובעקבות כך, הקב"ה התחיל להכות את מצרים עשר מכות. אם נשים לב, התורה מפרטת את המקומות בהם הצפרדעים יהיו בזמן המכה: "וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ" (שמות ז' כ"ח). הצפרדעים הולכות למלא את כל מצרים, הן יגיעו אפילו עד לתנורים אם צריך. חז"ל מדגישים את מסירות הנפש שמסתתרת מאוחרי מעשיהם של הצפרדעים: "אימתי משארות מצויות אצל תנור? הוי אומר בשעה שהתנור חם"! (בבלי פסחים נ"ג ע"ב). חז"ל משבחים את הצפרדעים על האומץ והתעוזה. ההחלטה לקפוץ לתוך התנור הלוהט על מנת לקיים את רצון ה' – מראה על גדולה וכוח אדיר. התנ"ך מספר על חנניה, מישאל ועזריה, שלושה יהודים שהחליטו למסור את נפשם, ולא להשתחוות לפסל של נבוכדנצר מלך בבל, אפילו אם זה יעלה בחייהם: "אִם יֵשׁ אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עוֹבְדִים יָכוֹל לְהַצִּילֵנוּ מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת וּמִיָּדְךָ הַמֶּלֶךְ יַצִּיל וְאִם לֹא יָדוּעַ יִהְיֶה לְךָ הַמֶּלֶךְ כִּי לֵאלֹהֶיךָ אֵין אֲנַחְנוּ עוֹבְדִים וּלְצֶלֶם הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲקִימוֹתָ לֹא נִסְגֹּד" (דניאל ג' י"ז-י"ח ). בסופו של דבר הכתוב מתאר כי כאשר שלושתם הושלכו לכבשן האש – הקב"ה הציל אותם, והם יצאו מן הכבשן ללא פגע. נשאלת השאלה, מה גרם להם למסור את עצמם על קידוש ה'? באותם רגעי אימה, שלושתם נזכרו בצפרדעים במצרים, שהיו מוכנות להשליך את עצמן לתנורים רק כדי לקדש שם ה', ומהם קיבלו את ההשראה והמוטיבציה לעמוד מאחורי ההחלטה שלהם. הדבר המרגש ביותר הוא שמלבד חנניה, מישאל ועזריה, גם אותם צפרדעים ניצלו מן הכבשן: ואותם שירדו לתנור לא מתו מפני שמסרו עצמן לשריפה כדי לקיים גזירתו של הקב"ה (מדרש תהילים כ"ח). מכאן ננסה לזכור ולדעת שאנו יכולים ללמוד מכל אחד, ולא זו בלבד, אלא שאפילו הקטן ביותר - יכול לשנות. כותב הפרשה: אביתר חנימוב בוגר הישיבה התיכונית לאומניות ולמדעים בר אילן ת''א. תלמיד ישיבת ההסדר קרני שומרון.