פרשת וירא: הקרבה עצמית מה היא?

אחת הפרשיות המופלאות ביותר בכל התנ"ך כולו, הוא סיפור עקידת יצחק, בגלל שסיפור העקידה, מבטא את מסירות הנפש האדירה של אברהם ויצחק, דבר המראה את האהבה הרבה של אבות האומה כלפי הקב"ה. הניסיון של עקידת יצחק הוא הניסיון הקשה ביותר עבור אברהם אבינו. המנהג של הקרבת קורבנות אדם בתחום העבודה זרה, היה דבר מחריד ומזעזע בעיני אברהם, או כמו שאומר הרב קוק: "להזכיר זכותו של האב הראשון הלוחם נגד הפראות הדמיונית במערכה האלוהית" (אגרות הראיה ב', ירושלים תשכ"ב, עמ' מ"ג),כלומר אברהם צריך גם להתנגד לאידאולוגיה של עצמו ולמלא את ציווי ה'. הקב"ה מזהיר את עם ישראל כמה פעמים לגבי האיסור החמור של הקרבת קורבנות בני אדם: "כה אמר ה' צבאות אלוהי ישראל הנני מביא רעה על המקום הזה...יען אשר עזבוני...ובנו את במות הבעל לשרוף את בניהם באש עולות לבעל אשר לא ציוויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי" (ירמיהו י"ט ג'-ה'). חז"ל מפרשים את דברי הנביא: "ולא עלתה על לבי- זה יצחק בן אברהם" (בבלי תענית ד' ע"א), כלומר הקב"ה לא חפץ בקורבנות אדם, וממילא הקב"ה לא באמת מעוניין בלהקריב את יצחק קרבן שהרי כתוב: "ולא עלתה על לבי", אלא כל עניין העקידה הוא ניסיון האם אברהם מוכן לעשות את דבר ה' גם במצב קיצוני כמו זה. ולמרות כל הקושי האדיר, אברהם אבינו עוזב את כל דעותיו והאידאולוגיות שלו, הוא מוכן למסור הכול אפילו את מהותו הרוחנית ומשכים בבוקר כדי לקיים את ציווי ה'. במקביל, יצחק מוכן למסור את עצמו ואת גופו בשביל הציווי האלוקי, אפילו אם זה יעלה בחייו. יש כאן מסירות נפש משני הצדדים. אברהם מוכן לוותר על כל השקפות העולם ועל הרוחניות, ויצחק מוכן להקריב את עצמו מבחינה חומריות. אותה מסירות נפש בעקידת יצחק,הפכה להיות הסמל המרכזי ביותר להקרבה עצמית ביהדות: מצד אחד להקריב את עצמך פיזית, ומצד שני להקריב את עצמך הפנימי והרוחני. כותב הפרשה : אביתר חנימוב בוגר הישיבה התיכונית לאומניות ולמדעים בר אילן ת''א. תלמיד ישיבת ההסדר קרני שומרון.