"תמיד כשראיתי חיילים, רציתי להפוך ולהיות אחד מהם"

מאת: רועי אסף אריאל נולד בארץ ובגיל חצי שנה עבר לארה״ב, הוא גדל בדרום קרוליינה ולמד בישיבה תיכונית בשיקגו. בשנת 2019 כשסיים את לימודיו, עשה עלייה והיה חלק ממכינת "עצמונה" שנמצאת ליד נחל עוז. הוא ידע שהוא רוצה להתגייס והיה לו ברור שלתפקיד קרבי, זאת למרות הריחוק מהוריו שנשארו בארצות הברית. על הצבא הוא לא ידע הרבה, אבל בעזרת חברים ומפקדים טובים, נהנה מכל רגע בטירונות ונכון להיום משרת בגבול עזה ומגשים את החלום של עצמו.

אריאל: "מגיל קטן תמיד אבא שלי היה מסביר לי כמה זה חשוב להתגייס ושיום אחד גם אני אעלה על מדים, אבל זה לא היה בקטע של לחץ. הם תמיד אמרו לי, מה שתחליט ותעשה אנחנו נתמוך בך. אני התחלתי להבין לבד את החשיבות של הגיוס לצה"ל ולעזור למדינה, אז החלטתי ללכת בדרך הזאת. יש לי משפחה בישראל ולמרות שגדלתי בארצות הברית, הגעתי לארץ כל שנה בכל קיץ. הזיכרון הכי חזק שלי מהביקורים האלו היה שתמיד ראיתי חיילים וכל פעם התחזק בי הרצון להפוך לאחד מהם. בזכותם בישראל תמיד הרגשתי בטוח וכשהגעתי לגיל האפשרי, כל מה שרציתי זה לתת גם לאחרים את הרגשת הביטחון הזאת ולהפוך לחייל בעצמי." -איך ההורים שלך שחיים בארצות הברית, הגיבו לעובדה שבחרת להתגייס? "הם ממש שמחו שהחלטתי לעשות את זה ושמחו יותר שזה באמת בא ממני, שאני רציתי והם לא לחצו. למרות שהם רחוקים, אנחנו מדברים בטלפון ובשיחות וידאו מתי שרק אפשר ובאמת הודות לטכנולוגיה ולצורות התקשורת המתקדמות שיש, אפשר לשמור על קשר בצורה ממש טובה." -אתה בכל זאת חייל קרבי עם כל המשתמע על כך. אתה מוצא את עצמך לפעמים מסתיר פרטים מההורים שלא ידאגו? "זה לא קורה הרבה, אני לא מסתיר מההורים שלי כמעט שום דבר, אבל כן, לפעמים אני מעדיף לא להיכנס ליותר מידי פרטים על משהו שקרה או עומד לקרות, באמת מתוך מקום של להשאיר אותם רגועים ולא ידאגו בלי סיבה. אם אני מרגיש בסדר, אין לי מה להדאיג אותם.

-איך אתה מסתדר בארץ לבד? "גם בארצות הברית, בכיתה ח' כבר הייתי מחוץ לבית כי לא היה בית ספר יהודי באזור שגרתי בו, אז ההורים שלי שלחו אותי ללמוד בשיקגו. למעשה למדתי להיות עצמאי כבר מגיל צעיר, המכשול היחיד היה מכשול השפה ולאט לאט פתרתי גם אותו. אני חושב שבזכות העובדה הזאת, אומנם היה לי קשה שהתגייסתי, אבל פחות קשה משאר החיילים הבודדים שהגיעו ממקומות אחרים. אני גר עם סבא וסבתא שלי בחולון ויש לי בני דודים שמפוזרים בארץ, אז הכל טוב." -יש כבר מחשבות לגבי העתיד? אולי להמשיך בצבא או להשתקע בארץ? "תמיד הייתי בנאדם שעובד בצורה של צעד אחרי צעד. אני כן חושב רחוק, אבל יותר מתמקד במה יהיה הצעד הבא שלי ולראות שזה הצעד הנכון מבחינתי. בהתחלה רציתי להתגייס, כשהתגייסתי הצעד הבא היה להיות חייל משמעותי ולהתגייס לקרבי, עכשיו המטרה הבאה שלי היא להיות מפקד על חיילים כמו המפקדים שלי ולעזור לחיילים הבאים שיתגייסו. ואני מקווה שימליצו עלי לתפקיד ואחר כך, אם זה ייראה לי כמשהו שמתאים לי, אחשוב על המטרה הבאה, אולי קצונה. אני לא פוסל שום דבר. מה אני אעשה אחרי הצבא? אני כרגע בצבא ומפוקס במטרות הקרובות שלי. כשיגיע הזמן ואצטרך להחליט, אני אשב עם עצמי, אדבר עם ההורים שלי ואחליט מה הדבר הכי טוב בשבילי לעשות".

  

צילומים באדיבות דובר צה"ל