הרומן הרומנטי

רונן דמארי

  הספר "לב שביר" מספר את סיפור אהבתם של קלייר הות'ורן וסת' רדפורד, כאשר גם הגבר וגם האשה מתמודדים עם משברים וקשיים בדרכם של האושר המשותף. אילור שכותבת בז'אנר הרומנטי הפופולרי, אהבה לקרוא ספרים מאז ומעולם אולם לדבריה הייתה אמורה לעבור תהליך של הבשלה עד אשר הייתה מוכנה לחשוף את עצמה על ידי הכתיבה. ל"גל גפן" היא מספרת השבוע: "אתה מעמיד את עצמך במצב שאתה נתון לביקורת וזה צעד לא קל. התחלתי לכתוב בשנה האחרונה של התואר הראשון שלי לפני בערך ארבע שנים. כל החיים קראתי ספרים, מגיל מאוד צעיר הייתי סביב ספרים, אם זה בספרייה או שהייתי קונה ספרים. אמא שלי אוהבת לקרוא ספרים ואולי קיבלתי את זה ממנה. באיזה שהוא שלב הכתיבה הפכה לרצון לנסות ולכתוב. אין רגע מסוים שאני יכולה לומר גיליתי והתחלתי, אני חושבת שהקריאה המרובה נתנה לי מוטיבציה לנסות את זה בעצמי".   -כמה זמן לקח לך לכתוב את הספר הראשון? "את הספר הראשון לקח לי לכתוב שנתיים בגלל שהייתי במהלך תואר לפיזיותרפיה ובדיוק התחלתי לעבוד במשרה מלאה, אז זה היה לכתוב ברגעים הפנויים שהיו לי.  באיזה שהוא שלב החלטתי שאני מוכנה להתמודד עם השלב הזה שנקרא חשיפה כי המון מעצמי נמצא בספרים האלו. לפני שנה הוצאתי את הספר הראשון ולאחר מכן התיישבתי לכתוב את הספר השני".   -מה לדעתך מושך נשים כה רבות בז'אנר הרומן הרומנטי? "אני חושבת שיש בו הרבה מעבר לרומנטיקה, זה לא סתם זוג שנפגש ומתאהב, הרבה פעמים בז'אנר הרומנטי שהתפתח יותר מבעבר הדמויות מתמודדות עם קונפליקטים, החיים שלהן לא קלים, לכל דמות יש את העבר שהיא מתמודדת איתו, זה לא רק סיפור אהבה. למשל בספר החדש הדמות הנשית הראשית איבדה מישהו חשוב והדמות הגברית היא אב יחידני שמגדל את הילדה שלו עם צרכים מיוחדים. יש רומנטיקה כמובן, אני חושבת שזה נותן משהו נעים על הלב וזה משהו שאני מאוד מתחברת אליו".   -איך הגעת לז'אנר הזה? "אני באופן אישי נחשפתי לזה כשעבדתי כמוכרת ספרים בחנות 'סטימצקי' בעברי, פעם יצא לי לדבר עם לקוחה שמאוד אהבה את הז'אנר והיא אמרה שאני חייבת להיכנס לקבוצה מסוימת בפייסבוק, שזה מקום חופשי לדבר על העלילה והתוכן ולחוות התנסויות. גיליתי פתאום את הז'אנר הרומנטי והתחלתי לקרוא גם אותו. אולי זה היה הפתח להתחלה של הכתיבה. היום אם תיכנס לחנויות הספרים תגלה שהז'אנר הרומנטי שולט במכירה ויש סופרות עצמאיות שפועלות בקבוצות בפייסבוק ומצליחות בענק. הקוראות מאוד אוהבות ומאוד מחכות לספרים כאלו בין היתר בגלל שיש המון גיוון, לא כל הספרים זהים, כל אחד שונה לחלוטין מהאחר. יש רומנים יותר אפלים, יש יותר קלילים ומשעשעים, יש רומנים עצובים שגורמים לך לבכי. יש המון כיוונים".   -אלו התנסויות אישיות שלך הובאו בספר? "אני פיזיותרפיסטית במקצוע שלי ואני עובדת עם ילדים עם צרכים מיוחדים, וזה בא לידי ביטוי בכך שלאחת הדמויות יש תסמונת דאון. שילבתי את זה בעלילה הספרותית בעיקר כי אני מאוד מתחברת לתחום שאני עובדת בו ומאוד אוהבת לעבוד עם ילדים, והרגשתי שזה נכון לי להכניס את זה לאחת העלילות".   -מה לדעתך אנשים לא יודעים על הז'אנר של הספרים הרומנטיים? "יש כל מיני סטיגמות שזה 'רומנטים למשרתות', שזה ז'אנר נחות אבל אני באמת לא מסכימה. אני חושבת שעולים בו הרבה פעמים נושאים חשובים כמו הטרדות מיניות, צרכים מיוחדים והוא נוגע בהרבה תחומים גם מאוד אישיים. אגב, לא רק נשים מתחברות אליו, אני רואה שגם גברים קוראים אותו, זה גם מתחיל לצבור תאוצה. אני באופן אישי מכירה גברים שקראו את הספר שלי ויש כאלו שלא מפרסמים את זה בריש גלי אבל קוראים".   -מה השאיפות שלך להמשך בתחום הכתיבה? "להמשיך לכתוב ספרים ולגעת באנשים, לעורר בהם רגשות על ידי נושאים שאנשים יתחברו אליהם, אוהבת שמרגישים משהו שהוא נוגע בהם באיזו שהיא צורה".   -אפשר להתפרנס מכתיבה ספרותית בשנת 2019? "לא קל זה בטוח, אבל אני חושבת שבימינו שום דבר לא קל. יש סופרות עצמאיות שמצליחות להתפרנס מזה על ידי סדנאות והרצאות ולא רק על ידי הכתיבה. קשה שיכירו אותך, צריך הרבה עבודה על זה שיכירו אותך, בעיקר אם את סופרת חדשה שמתחילה עכשיו אבל לא בלתי אפשרי". צילום: פרטי אילור צבר סטולרו . צילום: פרטי אילור צבר סטולרו . צילום: פרטי