עומר אביגדורי
7 קילומטרים. זה המרחק בין הבית שלי בשכונת רחובות החדשה לבית הספר הרצוג ברחובות ההולנדית. 7 קילומטרים בודדים מדרום רחובות אל מערב העיר, 15 דקות ברכב. בשנת הלימודים הזו למדתי בכיתה י"ב, ובמשך חצי שנה כל יום רביעי נסעתי הלוך חזור להרצוג, שם הדרכתי חוגים. כתלמידת תיכון ללא רכב הייתה לי רק דרך אחת להגיע – לנסוע באוטובוס בקו 16, שנוסע לאורך רחוב הרצל ופונה רחובות ההולנדית. בשעות העומס בצהריים הנסיעה הזאת לוקחת למעלה משעה. הנסיעה הארוכה הייתה מייגעת וניסיתי למצוא דרכים זריזות יותר לחזור הביתה- החלפתי אוטובוסים ברכבת ובתחנה המרכזית, תפסתי אוטובוסים בין עירוניים מהעוקף, אפילו חזרתי ברגל- ועדיין, לא הצלחתי למצוא דרך חזרה שלקחה לי פחות מ-45 דקות. אפשר אולי להצדיק את זה, הרי כמה באמת דחוף לנערים אחרים להתנייד בין השכונות הרחוקות האלה? רוב חוויות הבילוי והפנאי ברחובות ממוקמות באזור הקניון ורחוב הרצל. באולינג, קולנוע, פיצריות וגלידריות- כל הבילויים נמצאים באותו האזור. ילדים ונוער שגדלים ברחובות רוצים להגיע אל האזור הזה- אבל האוטובוסים הקיימים היום פשוט לא עונים על הצרכים. ככל שמתרחקים ממרכז העיר ומרחוב הרצל, מגלים את מצוקת התחבורה הציבורית. לתושבי רחובות בדרום, מזרח ומערב העיר יש לרוב לא יותר מקו אוטובוס אחד או שניים שפועלים ברצף לאורך היום. מוניות שירות? לא זזות סנטימטר מרחוב הרצל. הקווים האלה, כמו קו 13 וקו 15 ברחובות, אוספים איתם את תושבי כל השכונות בפאתי העיר במסלולים ארוכים מאוד ויוצרים דרך צפופה ומייגעת עד שמגיעים ללב העיר. ורחובות רק הולכת וגדלה. שכונות כמו רחובות הצעירה ורחובות החדשה ממשיכות להיבנות בשולי העיר, והן רחוקות ממקומות עבודה ומסחר ובילוי. גם הן נשענות על קו אוטובוס בודד, עייף ועמוס שייקח אותן "אל העיר". הדוגמאות שהבאתי מדברות על רחובות, אבל המצב זהה בערים הקרובות. גם בנס ציונה ובראשון לציון, נערים בשולי העיר מתקשים להתנייד בתוכה ולהגיע אל המרכזים המסחריים והתרבותיים.