פרשת "נשא", עוסקת בהשלמת הפרטים של סדרי המשילות, החניות והמסעות, סדרי המחנות ובעלי התפקידים. בולטת בהרחבה פרשת הנשיאים והקרבנות שהביאו. מי הם אותם נשיאים? מה היה תפקידם ומדוע משה להבנתי, לא כל כך מרוצה מהמינוי שלהם? מתחילת ספר במדבר, מוזכרים הנשיאים שלש פעמים. הפעם הראשונה בתחילת פרשת במדבר. באותה פעם גם מוגדרים התפקידים, תפקיד הנשיאים אינו רק להיות ראשי השבט בהיבט האזרחי, אלא בעיקר מנהיגים אזרחיים וצבאיים. הפעם השנייה היא בפירוט המחנות הדגלים ומיקומם המבצעי. הפעם השלישית הינה בפרשתנו כאשר הם מביאים את קרבנם לחנוכת המשכן, ואת העגלות לנשיאת כל כלי המשכן. מדוע כאן מזכירה התורה את המילה "ויקריבו" שמצביעה על יוזמה לכאורה של הנשיאים חמש פעמים ברציפות? מדוע היה על התורה לפרט שתים עשרה פעמים את התרומה הזהה לחלוטין שכל אחד מהם הביא עם פירוט שם הנשיא וכל פרטי קרבנו? לדעתי רש"י עמד על הבעיה ובאופן עדין ואלגנטי, פירש כי "לא קיבל משה מידם עד שנאמר לו מפי הגבורה". אז מה באמת קורה פה מאחורי הקלעים? נראה לי כי משה לא באמת אהב את המינויים שהוצנחו עליו ולא נתן בנשיאים אמון מלא, וזאת בגין התנהגותם של הנשיאים, טרם למינויים ובגין התנהגותם במינוי עצמו. המדרש מסביר, כי הנשיאים יצרו את מעמדם החברתי במצרים, כאשר היו שוטרי ישראל, וכאשר הוכו לא פעם על ידי המצרים כאשר ישראל לא השלימו את מכסת העבדות היומית. התנהגות חיובית ביותר אך למרות זאת, כנראה שמשה לא אהב במיוחד את תפקידם שם כשוטרים מטעם. במתן התרומות למשכן, החלו משחקי הכבוד. מנהיגי השבטים המשיכו בהנהגה גם במדבר, ובשלב גיוס התרומות, לא התנדבו ראשונים כדי לתת דוגמא, אלא חיכו לראות מה יביאו העם, מתוך הנחה שאת הפער לצורך ימלאו הם. "לצערם" העם הביא מעל ומעבר, ולא נשאר לנשיאים במה להשלים את המשכן, ולפיכך פוצו על ידי משה והביאו את אבני החושן והאפוד. על רקע הניסיון פה התנדבו ראשונים לקרבנות חנוכת המזבח. אולם גם פה כנראה עמדו על כך שיזכירו במפורש ובקול גדול מה כל אחד תרם, למרות שתרומתם הייתה זהה לחלוטין. משה הצנוע שבמנהיגים החל לראות איך הפוליטיקה הפנימית והכבוד מתחילים לקחת חלק מרכזי בהווית העם. הקב"ה מצווה אותו באופן מפורש לקחת מהם, ולאפשר להם את הקרבנות למרות רתיעתו הטבעית האישית של משה מהתהליך. במבחן ההיסטוריה, דור הנשיאים הזה כנראה שלא היה מוצלח במיוחד ושרד מעט מאד, לאחר חטא קברות התאווה וחטא המרגלים, הם מסיימים את תפקידם ויורדים מבימת ההיסטוריה של עם ישראל.