מי ליאור
התערוכה "עין לציון צופיה" משקפת את הכמיהה האין סופית של העם היהודי להיות "עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים". מגזרות הנייר המוצגות בתערוכה פרי של עבודה יצירתית עמלנית ומדויקת המנכיחה את אותה הכמיהה באומנות. בין העבודות ניתן לזהות את סמלי המדינה והציונות, את ירושלים בירת מדינת ישראל, נגזרת מרשימה המתארת את ראשל"צ אם המושבות, כמו גם סצנות הלקוחות מתוך הזיכרון הקולקטיבי; החלוצים, מעגלי ההורה, היישוב החקלאי בארץ ועוד. "מגזרת נייר הינה אמנות של עיצוב וחיתוך בנייר. העבודה על מגזרות הנייר ארוכה ודורשת סבלנות ודיוק מירבי, ואין מקום לטעויות" כך, אוצרת גלריית בית יד לבנים, עדי אנג'ל, המדגישה בנוסף כי טעות בחיתוך עלולה להביא לתחילת העבודה מחדש. כאמור, אמני ארגון גוזרי הנייר, מציגים בתערוכה בבית יד לבנים, את אותה תקווה בת שנות אלפיים וכמו אז כן היום נותרה התקווה ישימה ואף יותר. אנג'ל: "נדמה כי אין מקום הולם יותר מאשר לארח תערוכה שכזו מאשר בבית יד לבנים בראשל"צ, שכן העיר ראשון לציון ובית יד לבנים קשורים בקשר הדוק אל הציונות". "בית יד לבנים נבנה בשנת 1894 ונחשב למבנה הגדול והמפואר ביותר במושבה ראשון-לציון. הבית שימש למגורי פקידי הברון רוטשילד וכמרכז אדמיניסטרטיבי של הנהלת המושבות. בשנת 1898, התארח בבית זה בנימין זאב הרצל במסגרת ביקורו בארץ ישראל. כיום בבית יד לבנים מונצחים מעל ל-600 נופלים בני ראשון לציון בטרם קום המדינה וגם לאחריה, אשר "במותם ציוו לנו החיים". במבנה הסמוך לגלריה התגורר האיכר שמואל כהן, מי שהלחין את המנגינה למילות 'התקווה' שכתב נפתלי הרץ אימבר, וכך במושבה ראשון לציון הושר לראשונה המנון התקווה בשנת 1885. התערוכה תינעל ב- 27 ביוני.
אורה רוזנברג