"מה עושים כשהבת שלי, בת 5, מרביצה לי? היא מרביצה כשכועסת ולפעמים ממש סתם- וצוחקת..." אמא יקרה, מה היית עושה לו חברה/אדם זר היה מרביץ לך? היית מקבלת? מבינה? ילד לא אמור להכות את הוריו. ילדה שכועסת ומכה, מבטאת צורך. היא זקוקה לתחושה שיש היררכיה בעולם, שיש הורים חזקים ממנה, שיגנו עליה ושישמרו עליה. "אם אני 'חזקה' מאמא שלי, מי לכל הרוחות ישמור עלי?". תחושת חוסר הביטחון שלה מתגברת ובדיקת הגבולות והאלימות גוברת. המטרה העיקרית של הילדה היא להיווכח שיש מבוגר ששומר על כבודו, שיש אמא שמכבדת את עצמה, אמא שאפשר לסמוך עליה, שמסוגלת לשמור על עצמה ועל ילדיה. אני מזמינה אותך לדמיין את ההרגשה שהיית חשה לו מישהו היה מעז להכות אותך- את התחושה הזאת תשדרי הכי אמיתי בזמן אמת! בהרבה מקרים, תגובה קצרה, אותנטית ועניינית מפסיקה את האלימות. אם הילדה עדיין מכה, אין טעם להוכיח אותה בזמן ההתפרצות, היא לא שם.. מצד שני, בשום פנים ואופן את לא מסכימה להיות אמא מוכה. כשזה קורה, את יוצאת מהחדר ולא מאפשרת להתקרב אליך, כי את פגועה. כשתחליטי לחזור, יש להיזהר מלתת תשומת לב להתנהגות השלילית שהיתה- בלי הטפות! פשוט להמשיך הלאה. את מבינה שהילדה לומדת עכשיו שאמא לא תהיה במקום של אלימות. בזמן רוגע, כשאת מרגישה קשר נעים עם הילדה, שבו ביחד. שקפי לה שאת רואה שמאד קשה לה בזמן כעס: "בואי ננסה לזהות איפה את מרגישה בגוף את הכעס? בבטן? בראש? בחזה? כשתרגישי את התחושה הזאת, בואי נחשוב מה אפשר לעשות". רשמו יחד מגוון אפשרויות להתמודדות מקובלת עם כעס: להתרחק לחדר, לקפוץ על טרמפולינה, לצייר את הכעס, להרביץ לכרית... בזמן של כעס, שלפי את הרשימה= סוג של סימן מוסכם ביניכן. לפעמים, כשהילדה מרביצה וצוחקת, יתכן שהיא זקוקה לקשר איתך. אם את תוכלי למצוא כוונה טובה בהתנהגות שלה (עכשיו היא מחפשת קשר), תוכלי לייצר איתה מפגש מחבק. "אני מבינה שאת רוצה חיבוק/דגדוג/יחס...". מניסיון, זה עובד.