"האישה בחלון" מאת א.ג'. פין, הוא מותחן פסיכולוגי מעולה ומרגש על אישה אגורפובית שראתה פשע מתרחש בבית סמוך. זאת לא פרנויה אם זה באמת קרה. זהו מעין עיבוד מודע ל"החלון האחורי" של היצקוק מותאם לימינו. אנה פוקס מתבודדת - היא גרה לבד בביתה בניו יורק סיטי ואינה מסוגלת לצאת החוצה עקב פחד חולני ממקומות ציבוריים פתוחים. היא מבלה את ימיה בשתיית יין (אולי יותר מדי), בצפייה בסרטים ישנים, בהיזכרות בימים יפים יותר ובריגול אחר שכניה. יום אחד עוברים לבית ממול הראסלים, משפחה מושלמת. אבל כשאנה רואה יום אחד משהו שלא היתה אמורה לראות, עולמה מתמוטט - וסודותיו המזעזעים נחשפים במערומיהם. מה אמיתי? מה מדומיין? מי בסכנה? מי בשליטה? אנה, היא "אנטי גיבורה": היא מספרת לא מהימנה, דיכאונית, שיכורה, אינה מסוגלת לצאת מפתח ביתה, חסרת אונים, חסרת שאיפות ומלאת חרדות, אבל לאורך הספר היא מנהלת חקירה, פותרת תעלומה ומתעמתת עם יריב. מותחן מעולה. (מאנגלית: אביגיל בורשטיין, הוצאת כנרת זמורה, 492 עמודים) 