פרשת "ויקרא" עוסקת בתחילת עבודת הקרבנות על ידי בני ישראל. עבודת קרבנות זו הינה הסדרת מערכת היחסים של היחיד ושל העם מול אלוקיו. יש מסגרת של מקום- המשכן, יש מערכת של לויים וכהנים המשרתים בקודש, ויש את העם כציבור וכיחידים שמממשים את הקשר האינטימי והרוחני שלהם עם הקב"ה. נראה לי כי נכון לדבר על נושא מהותי אחר שלכאורה נבלע בין הפסוקים. פרק ד' עוסק בקרבן חטאת ומבחין בין ארבעה סוגי אנשים הנדרשים לקרבן חטאת רגיל: הראשון הינו הכהן הגדול או בשפתנו ההנהגה הרוחנית, השני הינו הסנהדרין או בית המשפט העליון של ימינו, השלישי הינו הנשיא, המלך או ראש הממשלה של ימינו והאחרון הינו האדם הפשוט. מדוע בפרשה טכנית כזו התורה טרחה לפרט את ארבעת סוגי האנשים דווקא בסדר הזה? ומדוע הם מקריבים דברים שונים? אלא שפרשה זו לא עוסקת רק בקרבנות אלא באמירות מאד ברורות על אחריות בעלי התפקידים בעם ועל הקשר ביניהם. ממנהיגים דורשים יותר מאשר מהאזרח הפשוט. נכון וטבעי לדרוש יותר משליחי ציבור ואין להקל עליהם כשהם נחשדים במעל או בשחיתות. לכן התורה מצפה ליותר מההנהגה הרוחנית ומהכהן הגדול, מהסנהדרין ומערכת המשפט, פחות ממערכת הממשל האזרחית והכי פחות מהאזרח הפשוט. הכהן הגדול הינו שליח העם לעבודת ה׳. פני הדור כפני מנהיגיו וההיפך. הקשר בין הציבור למנהיגיו הרוחניים הוא קשר דו כיווני, האחד ראוי לשני. כשהדור משובח, במנהיגיו הרוחניים וברבניו לא דבק רבב. כשההנהגה הרוחנית חוטאת זו גם אשמת העם. לכן הפסוק כותב "לאשמת העם", הכהן חוטא אך האשמה היא גם של העם. הסנהדרין הם מערכת המשפט, גם היא פני העם ופני ערכיו. כשמערכת המשפט שוגה, האחריות היא עליה לכן נאמר "ואשמו" האשמה שלהם ולא של כלל העם. ההמשך הוא "ונודעה החטאת אשר חטאו עליה". כאשר מערכת משפט מבינה ששגתה וחוזרת בה, זו נקודת זכות ושלב גבוה של ביקורת עצמית. לכן גם פה נדרש קרבן של פר וגם פה הוא נשרף. מהממשלה האזרחית התורה מצפה להרבה פחות, לכן התורה מציינת "אשר נשיא יחטא" זו לא שאלה האם הוא יחטא, השאלה רק מתי יחטא והאם תהיה לו היושרה להודות בחטאו. קרבנו של המנהיג הוא זוטר יותר - מהצאן, וכיון שהאחריות של המנהיג הינה אישית לחלוטין הרי שניתן לקחת מהקרבן מתנות כהונה. בסוף הרשימה ישנו האדם הפשוט שמותר לו לשגות וממילא גם לתקן עצמו ולחזור בתשובה. לסיכום על פני השטח עוסקת הפרשה בבעלי התפקידים ובקרבנותיהם. אולם מתחת לפני השטח נותנת לנו הפרשה שיעור לדוגמא על רמות האחריות והתביעה ליושרה מהמנהיגים השונים, ועל הקשר בינם לבין העם.