מי ליאור
עמודי התווך המרשימים אש בנויים מאלפי ספרים, מחברים רצפה לתקרה כמו אוחזים ומחברים בין אדמה לשמיים. האמן מיכאל בן אבו כתב על עבודתן של השתיים כי זו מרשימה עד כדי שהיא מעניקה תחושה כי אנו באים אל המקדש עצמו. "העמודים מזכירים את שני עמודי הנחושת שהקים שלמה המלך בפתח בית המקדש הראשון". אוצרת הגלריה, אפי גן, שאף היא בוחנת את העבודות בעין מקצועית ומיומנת אומרת: "העבודה יוצאת דופן ויוצרת תגובה מיידית אצל הצופה, וקושרת אותו באחת למקורות ולאמנות. במיצב הנמצא בחדר הפנימי מתרחשת פעולה הפוכה. מתוך נישה מקומרת בקיר פורצים קטלוגים וממלאים את החלל. הריבוי הנשפך מלמעלה למטה מהווה פעולה משלימה לעמודי התווך האנכיים". בחדרים האחרים בגלריה מוצגות חמש תערוכות נוספות. איתמר שגיא - עץ החיים איתמר יוצר 'רקמה ישראלית חדשה'. עבודות הטקסטיל והרקמה נשענות על מקורות תרבות יהודית, תרבות עכשווית, ישראליות. חופת העלים מסמנת את ה'יהודי הנודד'- זיכרון ילדות מגינת הבית, הנושא במשמעויותיו הסמליות גם את האמן. כיהודי הנודד הנאלץ לשתול עצמו מדי פעם מחדש במקום אחר. בתוך חופת העלים ניצב פודיום ועליו ספר רקום 'מקלט'. הספר מגלה טקסט אישי ודימויים. על קירות החדר תלויות עבודות רקמה נוספות העוסקות בחיבור של מילה ודימוי. תמר לדרברג - ערימה תמר לדרברג מציגה צילומים של ספרים ישנים וניירת: "מעכתי את הספרים במכבש במפעל "לכלכתי" אותם בשמן מכונות, הרטבתי אותם במים ובהמשך במי גשם. ערימת הספרים כללה: ספרי לימוד ומחברות, ספרי ילדות, ספרות יפה, ספרים שנקרעו, תנ"ך, אטלסים, ועוד. האובייקטים המצולמים שינו את זהותם הראשונית עם הזמן הפכו הספרים לאובייקטים חדשים הנעים על המתח בין זיכרון היסטורי-פוליטי של השמדת ספרים לבין האסתטיקה של הרס ורקב". מרינה גל -סיפרי חיים ערימת עיתונים, הוא צילום אחד מתוך סדרה גדולה. מרינה אספה, סידרה, וקשרה ערימות של עיתוני 'הארץ', אפשרה לקרני השמש שחדרו להצהיבן, כרכה ויצרה חבילות כדוגמת החבילות שמילאו בילדותה את המדפים בסלון בית הוריה. החבילות נדמות לשכבות גיאולוגיות, מידע שנצבר. אלבום הבולים – האחד סגור ושני פתוח מסגיר את כובד שנותיו, לא את תוכו. הבולים היוו מקור מידע היסטורי ואנתרופולוגי, עדות לפעולת הדואר במדינות שונות ובערים שונות. ערן ענבר ואורי מור - "חריגים" תערוכתם המשותפת של אומן ובלשן, בני זוג בפרויקט המחבר את השפה העברית והאמנות, התערוכה מייצרת מרחב משותף של כאב, חמלה והבנה. ועוסקת בחוויית החריגות אצל תלמיד בית הספר. "אנו מחפשים את המבט שמכיר וזוכר את בית הספר, את חוויית התלמיד – להיות סְפוג, נטול בחירה. זה כל עולמו של הילד: פסיביות ומצד שני הצורך לרַצות, להראות שאתה מתפקד". הטקסטים הפיקטיביים יוצרים מסגרת לתערוכה. תמר לב- און - מיתות משונות תמר מזמינה את הצופה לחקירה. "אני צוברת תמונות ישנות משווקים שונים. עבור המיזם חיפשתי תמונות של זוגות. אני בונה סיפורים וגורלות על פי התמונות. סקרנית לגורל המצולמים. הם עמדו פעם מול מצלמה בסטודיו. מה קרה להם מאז? מה עבר עליהם? איך מתו? ביחד או לחוד? הסדרה נשענת על צילומי זוגות אמתיים ועל סיפור שאינו שלהם. הטקסט מעוצב כלוחית זיכרון או הנצחה. באופן זה נוצרת חוויה פרוזאית ומשעשעת. הנצחה מול מחקר מדומה. נעילת התערוכות ב-14 במרץ.
צילום אבי קקון 
צילום: אבי קקון 
צילום: אבי קקון