פנתה אלי אמא, שבנה בן ה- 5 שוכח ללכת לשירותים ומרטיב. הדרך להתמודד עם הנושא היתה דרך פרסים: שבועיים תהיה יבש- ותקבל מתנה קטנה. ואכן, שבועיים חלפו, המתנה התקבלה ו...הילד חזר להרטיב. ילד מתוחכם, שהבין את הנוסחה: כדי לקבל פרס, כדאי לשוב ולהרטיב. אבא אחר סיפר, שבכל פעם שבנו בן ה- 7 פתר תרגילים, הוא צ'יפר אותו בממתק. בינתיים, שני הצדדים מרוצים, אבל- ויש אבל גדול בשיטת הפרסים: ההמרצה לעשות משהו היא חיצונית ולא פנימית. ילדים מתוחכמים לא מפרשים את הפרס בתור עידוד, אלא כמטרה בפני עצמה. בהמשך, יכול להיות מצב שללא תמריץ חיצוני לא יתאמצו. הילד לא יכין שיעורים אלא אם יקבל תגמול, סידר את החדר? פרס. הצליח בבחינה? הבנתם... חוץ מהעובדה שמערכת היחסים מנוהלת בפנקסנות של תן וקח, האווירה בבית לא נעימה והילד מסיק מסקנות שהן לא המסקנות שהייתם רוצים שיהיו לו לגבי השקפת החיים:
- כל מה שמניע אותו זה תגמול החומרי, אם לא אתוגמל אהיה אומלל.
- אני אהיה תמיד "ילד טוב" כדי לקבל פרס. התוצאה- ילד מרצה, מוותר על הרצונות שלו, החלומות שלו, על עצמו.
- ילד תובעני- כדאי לי להתמקח על הפרסים ולדרוש פרסים שווים. אם לא אקבל, לא אשתף פעולה.
- אין פרסים שמושכים אותו יותר, זלזול בפרסים ובמי שנותן אותם- אני עושה מה שבא לי.