רונן דמארי
איך הופכת בעיית האגרנות הכפייתית למטרד של הסובבים את האגרן? תושב אחת השכונות בעיר הסובל מאגרנות נהג לאסוף ולאגור מכל הבא ליד. ביתו התמלא זה מזמן בגרוטאות ובחפצים ואז גם חצר ביתו התמלאה בהררי פריטים, מבקבוקי שתייה, דרך עיתונים רבים ועד לכלובי עופות. בשלב מסויים המצב היה בלתי נסבל, עד כדי קושי לפלס דרך מהכניסה לחצר ועד לכניסה לבית. למעשה החצר הייתה כה עמוסה, כך שהפכה למטרד תברואתי של ממש לא רק עבורו אלא גם עבור שכניו. לצורך טיפול הבעיה לווה התושב על ידי עובדת סוציאלית מהעירייה ובשיתוף שירות לתושב מרכז, בראשות לינוי פלד, התקיימו במקום מספר סיורים עם גורמים עירוניים לטיפול הנושא. התושב עצמו מודע לבעיה ונכון לפתור אותה. בשירות לתושב החליטו לערב את השירות הווטרינרי העירוני שכן בחצר היו לולי עופות וכלובי תוכים. במקביל הוחלט לשתף גם את מועדון הנוער בשכונה. שישה בני נוער נענו לפנייה והתנדבו לסייע בארגון הראשוני של הפריטים. למשל, איסוף כל בקבוקי המחזור והחזרתם לצורך קבלת הפיקדון עבור התושב. בני הנוער הגיעו למקום אלא שחלקם לא הצליחו להכיל את המצב שנוצר שם והחליטו לא להמשיך. שני נערים, דניאל אלמליח וניקיטה וייסמן, התגברו על הקושי והחליטו להישאר, לארגן ולאסוף את החפצים, יחד עם ראש מינהלת שירות לתושב מרכז. לאחר הפינוי הראשוני, שעסק בעיקר בכמות ניירת אדירה, הוחלט לבצע מעקב להמשך התהליך. כמו כן, השירות הווטרינרי יפקח על דרך הטיפול בעופות. יש לציין כי עבור התושב היה קושי אדיר לקבל את עצם פינוי החפצים מביתו ונלחץ מהתהליך ולכן הוא ביקש לתת לו אפשרות לפנות ולטפל בכלובי העופות. העובדת הסוציאלית, השירות הווטרינרי ומינהלת שירות לתושב ימשיכו בתהליך מול האגרן.