לצפות בשרליז ת'רון, כסוכנת MI6 שנכנסת לנעלי שחקניות סרטי האקשן, כגון: אן פריו ("ניקיטה") או אנג'לינה ג'ולי ("סולט"), בתקופת המלחמה הקרה - שווה! היא באמת "פצצה בלונדינית"! אם לא תצפו למשהו גרנדיוזי, או בנוסח דמותה כ- אימפרטור פוריוזה, זו עם היד הביונית, בסרט "מקס הזועם: כביש הזעם" (2010), אין לי ספק שתהינו מסרט קיץ קליל כולל ביצועים מרשימים של סצנות קרב אלימות, שמבצעת ת'רון ללא כפילות! על זה יאמר:" גם יפה, גם מוכשרת (אוסקר על "מונסטר") וגם מקצוענית בפעולה"- זו שיודעת "לקרקס" ולשטח בעיקר גברים, בעזרת תנועות ה- "פליק פלאק" המהירות של ידיה ורגליה. הא, יש לה צד נוסף. היא לא בוחלת לשטח במיטה (בלי בוקסים) נשים יפות דוגמת הסוכנת הצרפתייה דלפין (סופיה בוטלה-הלוא היא גאזל בעלת רגלי הלהבים, מהסרט "קינגסמן: בשרות הוד מלכותה" ולאחרונה "המומיה"). הקטע "הלסבי" ביניהן, יגיע בוודאי וללא ספק לכותרות. על כל פנים, ת'רון נשלחת לברלין המזרחית, 1989 (רגע לפני נפילת החומה), כדי למצוא שעון חשוב, שנלקח מסוכן בריטי שנרצח ומכיל רשימות סוכנים שאם תגענה לידיים הלוא נכונות... אבוי! מי שאמור להגן עליה הוא סוכן בריטי (ג'יימס מקאבוי) שיושב זמן רב במזרח ולא ברור מי ומה הוא? אבל... ת'רון מספקת את הסחורה וסוחבת את הסרט. ג'יימס מקאבוי- לא! ג'ון גודמן, טובי ג'ונס ואדי מרסן, כמפעילי ת'רון טובים מאוד! המוסיקה ובעיקר שירי שנות ה- 80'- סוחפת ונהדרת. חבל שהסרט מנסה להיות "תחמן" ולהופיע באצטלה של סרט בנוסח "החפרפרת" של ג'ון לה קארה. חסר לו גם התחכום שהיה ב- "ג'ון וויק" (שחלק ממנו ביים ג'ון ליץ'- במאי הסרט), הרוב צפוי וקצת נמתח ונמרח ( 20 דקות פחות בעריכה נכונה= זהב!). אני מעדיף את הסגנון הישיר והבוטה של ניקיטה (אן פריו) ו-סולט (אנג'לינה)! 