X

באהבה בונים עולמות

  • א' אב התשע"ז
ספרי התנ"ך מדגישים חזור והדגש את איסור לשון הרע ואת הנזק שהוא גורם לכולם: "ארור מכה רעהו בסתר, ואמר כל העם אמן" (ספר דברים כ"ז, כ"ד). רש"י, גדול פרשני המקרא והתלמוד, מלמד בדרכו האומנותית כי כוונת הכתוב 'מכה רעהו בסתר' הינה על חטא לשון הרע. כי המספר לשון הרע על חברו מעמיד עצמו מעליו ומתגאה. שהרי אין אדם שידבר בגנות חברו אלא אם יחשיב עצמו נשגב ממנו ויחזיק טובה לעצמו. ר' נחמן ביצירתו ליקוטי מוהר"ן מדגיש את חשיבותו וכוחו של הדיבור ואומר: "ואף שאין האדם מרגיש זאת. כל מחשבה שבעולם שיש לאדם, כולם מוכרחים לבוא בתוך הדיבור בשעת המחשבה, רק שהוא בדקות (בצורה בלתי מורגשת) מאוד, ולכן כל עשייה שעושה האדם צריכה לבוא בתחילה בתוך הדיבור, כי כל הדברים צריכים לבוא בבחינות מחשבה, דיבור ומעשה. נמצא שעל ידי הדיבור (לטוב או לרע) נגמר המעשהְ ויוצא מכוח אל הפועל". משכך, כה חמורה עבירת לשון הרע עד כי גרמה לסיאוב חברתי ולמצב קיצוני שאדם חשש מחברו הקרוב. "איש מרעהו הישמרו, ועל כל אח אל תבטחו, כי כל אח עקוב יעקב, וכל רע רכיל יהלוך" (ירמיה ט, ג). התוצאה ידועה מראש - שנאה שהובילה לפירוד בין הלבבות ולקריסת בית המקדש. חורבן בית המקדש גורם לצער עמוק דווקא משום היותו הגורם המחבר שהחזיק אותנו יחד כעם. ההכרה העמוקה באלוקים מילאה כל חלל פנוי בנפש עד שאפילו האבנים הגשמיות מהן נבנה, הביעו יותר רוחניות ממה שהן הסתירו. היה זה מקומו של אושר עצום. שם היינו באמת בבית. שם היינו אנחנו עצמנו, במיטבנו. פיתחנו זהות כללית - משפחה אחת, בעלת מטרות משותפות - מבלי לוותר על תפקידו האישי של כל יחיד ויחיד. ברקע שכזה, מטשטשים ההבדלים החיצוניים בין אדם לאדם ומולידים שאיפה לטוב. כל אלה מתגבשים להגדרה אחת הנקראת "אהבת חינם". לעומת זאת, כאשר מתערפלת היכולת שלנו להבחין בנחיצותו של הקשר בינינו, משתנה אף נקודת המבט שלנו כלפי האחר. אנו רואים בעין ביקורתית וחסרת רחמים את המגבלות שמפרידות בינינו ומיד נוצרים מסכים מבדילים ומרחיקים בין איש לרעהו. חוש הצדק שלנו מושפל ומופנה להתבוננות עוינת ומתנשאת. משכך מבשילים התנאים לשנאה עיוורת הלא היא "שנאת חינם". מכאן נבין שאנו חיים בעולם אפל וצר שבו המציאות הגשמית נראית תכלית הכול וכאמת שאין בילתה ואילו המציאות הרוחנית נשמעת לנו חסרת כל שחר ומנותקת מהמציאות. משכך הם פני הדברים אנו מתהלכים בתוך סיוט מתמשך מבלי לדעת שאנו חיים במציאות שכזו. שנאה הופכת לעיוורת, כאשר אבדה התקווה לשינוי וכל שאיפה לשיפור היחסים בינינו לבין האדם השני נראית חסרת תוחלת. העובדה "שהוא" אינו "אני", מספיקה בכדי לגרום לנו לחשוש ממנו בתחילה ולאחר מכן - לשנוא אותו. וככל שגדל מרחק האיבה בינינו כך גדלים החשש והניכור. אין עוד על מי לסמוך ואדם לאדם זאב. כדברי ר' משה אבן עזרא "אהבה מעוורת את העיניים מראות חסרונות והשנאה מעוורת את העיניים מראות יתרונות". חורבן בית המקדש הציג בפנינו מראה של שנאת חינם ומעביר אותנו שיעור גדול בשפלות הרוח. מתוך שנאת חינם ותוצאות הפחד, שנבע משנאת הזרים, גלינו לכל עבר למסע תיקון בן 2,000 שנות גלות. ומששבנו פיזית לארץ אבותינו, ניתנה לנו לראשונה מזה אלפי שנות נדודים האפשרות להגדרה עצמית על בסיס חוקים רוחניים ורעיוניים שבתורת ישראל. רב"ש לימד כי לשון הרע, חמורה אף יותר ממצוות "ואהבת לרעך כמוך". הוא מסביר כי מצות "ואהבת לרעך" נותנת לאדם כוח של התגברות ומעוררת אותו לצאת מאהבה עצמית ולהגיע לאהבת הזולת, היא אהבת ה'. נמצא, שאם הוא לא עוסק במצות "ואהבת לרעך", אלא הוא "בשב ואל תעשה", הוא אמנם לא התקדם ביציאה מאהבה עצמית, אבל גם לא עשה שום פעולה שתגרום שנאת הזולת. לעומתו, המדבר לשון הרע על חברו, בפעולה זו הוא נסוג לאחור. היינו, לא די שלא עסק באהבת הזולת, הוא עוד עשה פעולה הפוכה, דבריו הם אלה שגורמים "שנאת הזולת", בזה שהוא מדבר לשון הרע על חברו. כי מדרך העולם הוא, למי שאדם אוהב אינו מדבר עליו לשון הרע, כי זה גורם פירוד לבבות, לכן את מי שאוהבים לא רוצים לדבר לשון הרע, כדי שלא לקלקל את האהבה שיש ביניהם, משום שלשון הרע גורם שנאה. נמצא לפי זה, שחומר העוון של לשון הרע הוא, כי אהבת הזולת מביאה לאהבת ה', ושנאת הזולת מביאה לשנאת ה'. מכאן אנו למדים כי דיבור לשון הרע כמוהו כחרב חדה הנשלפת בתחילת הדברים וננעצת בסופם בגופו של המדובר ושופכת את דמיו. כמו דרכם של מדברי לשון הרע - פותחים בטובה ומשלימים ברעה. הצתת אמירות פוגעניות בגנותו של פלוני עלולות לחולל הסתה לפגיעה בשמו הטוב, במזלו, לעורר עליו עין רעה קשה,לצמצם את הברכה בפרנסתו ואף חלילה לגרום לפגיעה בחייו. נראה שהכוח אשר איחד אותנו כאומה, נבע יותר משנאת העולם כלפינו, מאשר מאהבתנו זה לזה. אך כעת הדברים בידינו לשנות וכל שאנו צריכים לעשות זה להתרחק מדעות קדומות ומשנאה לשונה, לדבוק באהבה ולחדול מביקורת עוינת ומשיפוטיות. רק כאשר נצליח לעבור את השינוי, נזכה לבסוף להיות ראויים להקים בית מקדש בתוכנו.
כללי

art