פנתה אליי אמא לבן 5: "בכל פעם שאנחנו הולכים ליום הולדת, אני רואה שהוא משתתף, אבל בקטע שמחלקים פרסים, איכשהו שוכחים אותו. גם כשעומדים בתור לקבל משהו, ילדים אחרים נכנסים לפניו והוא אפילו ולא מעיר להם. פשוט נדחף לאחור. מה שמדאיג אותי זה שהוא לא יסתדר בחיים. איך עוזרים לילד לעמוד על מה שמגיע לו ולא להיות פראייר? מדובר בילד חכם, יודע לשחק ויש לו חברים שאותם הוא אוהב ואיתם הוא משחק".
איך אנחנו, כהורים, יכולים להשתמש בסיטואציה כדי לחזק את הילד, כדי להגדיל את כוחותיו? את המסוגלות שלו והאמונה בעצמו?
ראשית, לבדוק איתו האם זה מפריע לו בכלל: "ראיתי שחילקו פרסים ואתה לא קיבלת (קיבלת אחרון)- איך הרגשת?". חשוב שהשאלה תהיה ללא שיפוטיות. יתכן ולילד לא חשובים הפרסים ואני רוצה לכבד את בחירתו. בהתאם לתשובה שלו, נמשיך. אם אמר שהרגיש טוב, זכותו. את היכולת להישגיות ירכוש במה שבאמת מעניין אותו. אם השיב שהיה לו לא נעים, נמשיך.
להלן דוגמה לשיחה שהתקיימה:
– "מה אהבת במסיבה ומה לא אהבת?"
– "אהבתי שקיבלתי פרס אחד ולא אהבתי שלא קיבלתי הרבה פרסים (כל האחרים יצאו עם לפחות עשרה)".
– "זו באמת הרגשה לא נעימה. יש לך רעיון מה לעשות?"
– "אולי להקשיב יותר טוב למפעילה"
– "ראיתי שהקשבת היטב למפעילה, יש לך עוד רעיון?"
– "להגיד לך!"
זה רעיון טוב, אלא שאני ממש לא רוצה את הפרסים. אז יש לך עוד רעיון?… "
על ידי העברת הכדור לילד, הוא מפתח את שריר המסוגלות, הוא מבין שיש יותר מפתרון אחד ושאני סומכת עליו שימצא אותו. אחד האתגרים שלנו כהורים, הוא לוותר על המסוגלות שלנו לפתור לילד בעיות ולאפשר לו להתמודד עם מצבים מאתגרים. ככל שהילד לומד למצוא פתרונות ולסמוך על עצמו, כך הוא מועצם וחש בעל ערך בעיני עצמו. דמו זאת להבדל בין צפייה בספורט לבין השתתפות אקטיבית בספורט.
מסרו את הכדור לילד- הרווח הוא שלו ושלכם.
מניסיון, זה עובד.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
