n הגרוש שלי לעתיד - מחוויותיו של חוקר פרטי | גל גפן
דף הבית / חוקר פרטי / הגרוש שלי לעתיד

הגרוש שלי לעתיד

זוג
צילום: PIXABAY

אחרי לא מעט שנים של נישואים, הבינה לילך שהיא לא אוהבת את בעלה עומר. אחרי שהוא פוטר מעבודתו ולא התאמץ למצוא עבודה חדשה, לילך החליטה שהיא רוצה גט. עומר מצידו, לא מיהר להתגרש.

ביום חתונתה, לילך פנתה לאורחים בבדיחות דעת של אחרי כוס יין טוב, והציגה את בעלה הטרי כ- "תכירו את הגרוש שלי לעתיד….". יאמר לזכותה שתמיד היה לה חוש הומור, ואם אומרים שבכל צחוק יש מעט אמת, אז במקרה של לילך זה בטח יגיד הרבה. בפגישה בינינו תיארה לי את חייה המשותפים שלה עם עומר. עד כמה שאז האמינה שטוב לה איתו, יתכן שמה שהניע אותה באמת היה לעזוב כבר את בית הוריה.

אחרי שנים רבות של ניסיונות היא פשוט הרימה ידיים. הייתה לה השלמה שככה זה וזהו. היא לא פתחה בהליכים או ביטאה את רצונה להתגרש אלא פשוט הייתה עסוקה בקריירה וגידול הילדים, ומאותו רגע ואילך הוא לא עניין אותה יותר. נראה היה שגם לו נוח עם המצב הזה, ולמעשה הילדים וגידולם היה בסיס הקשר ביניהם. מעבר לזה לא היה דבר וזה התאים לכל הצדדים.

מבחינה כלכלית הם עבדו רק כדי לגמור את החודש, מבלי לחסוך דבר. כששאלתי אותה על יחסי אישות ביניהם, היא יותר גיחכה מאשר ענתה.

 

אין על מה לריב

כנראה שלכל אחד יש נקודת שבירה שונה, שגורמת לו להחליט ביום אחד לשנות את המצב. אם עד עכשיו לילך קיבלה את הדברים כמו שהם, הרי שכרגע זה הגיע לרמת שפל חדשה. עומר פוטר ממקום עבודתו, ולא נראה שהוא מתאמץ למצוא עבודה חדשה. פשוט ישב בבית ואלוהים יודע למה הוא חיכה שיקרה. זה באופן מיידי השפיע על המצב הכלכלי, שמראש לא היה טוב. לילך מצאה את עצמה לוקחת הלוואות על גבי הלוואות, כדי לשרוד ולעבור עוד ועוד חודש, כדי לא להעמיד את הילדים בפני חוסר. לא משנה כמה היא ניסתה לדבר איתו, והוא ענה לה במין אפתיה של "מה את רוצה שאני אעשה?! לא מוצא", בזמן שהיא לא ממש רואה אותו מחפש. הפעם זה נתן לה להפנים את המצב סופית. "זהו" גמרה אומר לשים קץ לסאגה ארוכת השנים המייגעת הזאת.

לילך הגישה ברבנות תביעת גירושין. היא לא חשבה שיש צורך להשקיע בזה יתר על המידה כי בתכל'ס אין להם על מה לריב. אין להם רכוש וחסכונות והיא גם לא האמינה שהוא ילחם על משמורת ילדיה.  עומר קיבל את מסמכי התביעות ולא הגיב. עד היום לא ראיתי אחד שלא התייחס לתביעות שהוגשו לו. זה תמיד גרר תקשורת כלשהי, זה היה בטווח של בין כעס ועד לתחנונים לצ'אנס נוסף, אבל מעולם לא אפתיה מוחלטת. לאחר מספר שבועות הוא הגיש כתב הגנה, אשר בעיקרו הוא דורש שלום בית. "שלום בית?!" לילך כמעט ואיבדה את שפיותה. היא חשבה לעצמה שאחרי הגשת המסמכים הוא פשוט יעזוב את הבית וזהו. יגמר הסיפור. היא לא הצליחה להבין מדוע הוא דורש שלום בית. לרגע קל בלבד, עברה בה מחשבה שאולי בכל זאת הוא אוהב אותה וירצה כעת לשקם את הזוגיות.

בפגישה איתה ראיתי את הדברים אחרת. "אין לו ברירה. הוא חייב לטעון את זה" הסברתי לה. עומר לא עובד כרגע וגם כשיעבוד השכר שלו לא גבוה. אחרי תשלום מזונות יישאר לו סכום פעוט בשביל להתחיל לחיות. עומר לא רוצה לשקם את הזוגיות אלא מרוויח כמה שיותר זמן לפני שיבעט החוצה אל החיים. אין לו מספיק כסף כדי לכלכל את עצמו, לכן הוא "נאבק" על שלום בית. לילך לא קלטה את זה קודם. "אז מה עושים?" שאלה במבט מיואש. "צריכים עילה לגירושין" עניתי "למעשה, חייבים".

עקב חוסר התעסוקה של עומר, לא היה לו סדר יום מחייב. הוא היה פנוי במהלך הימים, וכשלילך הייתה חוזרת אחרי הצהריים מהעבודה, הוא היה יוצא מהבית לזמן לא מוגדר מראש. בדיוק בגלל זה לא יכולתי להחליט מתי נכון לעקוב אחרי עומר, ונאלצנו לשבת עליו מהבוקר על שעות הערב המאוחרות.  אחרי ארבעה ימים של מעקב בהם לא מצאתי רמז או קשר למישהי אחרת בחייו, החלטנו להפסיק את הפעילות. עומר מבלה בבית לבדו בשעות היום, וכשהוא יוצא אחרי הצהריים לא הייתה מטרה קבועה, והתחושה הכללית הייתה שהוא פשוט לא מעוניין להיות בבית לכן "סוחב" את הזמן ברחוב. לילך אמרה לי מראש שאין לו חברים, וכרגע גם אין לו עבודה, אז לכן חשבה שהוא יבלה אצל המאהבת שלו, אבל המצב היה אחר. הוא פשוט הסתובב ברחובות. הנחתי שעומר קיבל יעוץ משפטי מתאים, בו הסבירו לו מה יקרה אם וכאשר לילך תתפוס אותו עם מאהבת. זה מה שיכריע את הטענה שלו לשלום בית, וככל הנראה העדיף להיות מאופק מלפגוש איתה מאשר להפסיד את המערכה המשפטית.

בינתיים, לא היה לי כבר ספק שהוא פשוט פועל ממקום של אסטרטגיה.

 

הקרב על המיטה

בשלב זה לא עשינו דבר אבל שוחחתי עם לילך פעמיים ביום כדי לשאול אותה איך היא מעבירה את הימים. ידעתי שהדיון הראשון מאז הטחת הטענות שלהם אחד על השני ברבנות אמור להתקיים בקרוב, ולילך נשמעה לי מאד לחוצה מהמעמד.  באחת השיחות בינינו לא התאפקתי ושאלתי אותה על יחסי האישות ביניהם. זאת הייתה שאלה לגיטימית לאור טענותיו לשלום בית. חשבתי לעצמי שבוודאי ינסה לקיים איתה יחסים ולו רק כדי להמחיש את טענתו ברבנות. "שרק יעז" אמרה לי "וחוץ מזה, אני ישנה בחדר עם הילדים אז איך הוא ינסה?!". לא ידעתי את זה קודם. זה היה מוזר בעיני שהיא צריכה לוותר על המקום שלה בחדר השינה. "אין לי כוח להיאבק איתו" הסבירה לי "זה יחרפן אותו וזה בדיוק מה שלא שחסר לי עכשיו…". "זה בדיוק מה שחסר לך…." חשבתי לעצמי.

לילך ניצלה את אחד הימים בהם יצא מהבית, ונכנסה לישון במיטת חדר השינה. כשהוא חזר ומצא אותה במיטה, הוא השתולל מזעם והפך את המקום מצעקות. היא לא רצתה להאריך עם זה יתר על המידה, כי היא חששה לילדים אם הם יתעוררו, ומהר פינתה לו את המקום. היא כמובן הקליטה את התקשורת ביניהם. חשוב היה לה שברבנות ישמעו שהוא לא רוצה אותה במיטתו.

למחרת בבוקר, העורכת דין שלה חשבה אחרת והיא ביקשה מלילך שתתלונן על ההתנהגות המאיימת שלו במשטרה. במהלך היום היא עדכנה אותי על זה. "הוא בטח ישתולל שוב כשיחזור מהחקירה במשטרה" אמרה לי בחשש. "אין סיכוי" הסברתי לה "הם בוודאות ירחיקו אותו לכמה לילות מהבית. זאת אולי ההזדמנות שלנו" אמרתי לה כשלא ראיתי איפה הוא יכול לישון באותו לילה.

נסעתי אל תחנה המשטרה, ומצאתי את הרכב שלו חונה בחניון. אם חשבתי שחקירתו תיקח כשעה, הרי שהוא בילה שם כחמש שעות. הוא יצא משם והחל לנסוע צפונה. כשהוא עבר על פני כתובת מגוריו והמשיך הלאה, הבנתי שהוא הורחק. הוא המשיך בנסיעה לעיר אחרת, עד שהחנה, ועלה לכתובת שלא הכרתי. למחרת בבוקר צילמתי אותו יוצא משם. היה קל לברר את פרטיה של מי שגרה באותה דירה.

בדיון ברבנות שהיה כמה ימים לאחר מכן, הנתונים הללו הכריעו את הכף ונקבע להם מועד לגט. מאז ועד היום עומר לא חזר להתגורר יותר בבית. מי אמר שאי אפשר להקדים את המאוחר?!

 

הכותב הינו סאם זיברט, בעליו של "סייט חקירות" 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי יעניין אותך גם:

חוקר פרטי

הפלונטר