הגירושים הללו היו אמורים להיות הכי פשוטים בעולם. זה כוחו של הסכם ממון. אבא של אמיר, שהינו איש עסקים משגשג, תמיד אמר שהסכמים זה למקרה של פרידה ולא עבור החתונה. ההסתכלות על דברים לאחר כמה שנים משתנה, האהבה עשויה לדעוך, והרצון הבסיסי והכן שזוגיות תהיה דבר מקסים וטוב עלול להשתנות. הוא זה שהתעקש. הוא היתנה זאת כאשר אמיר ביקש כסף.
מאותו רגע שהתחתנו, אמיר הרעיף על סיוון את אהבתו, אך לא פחות את ממונו. הוא פינק אותה ללא היכר וענה ללא לאות לכל דרישותיה ככל שביקשה. החיבור ביניהם היה מוצלח. היא ידעה לבקש ולבקש והוא ידע לספק ולספק. אמיר עשה זאת מרוחב לב, והאמין שמגיע לה את כל הטוב שיש לעולם להציע. סיוון, שלא עבדה יום אחד בחייה, התרגלה גם לזה ובאיזשהו שלב החלה להשתעמם מאורח החיים חסר התכלית הזה. המרחק בין השעמום לפזילה למחוזות אחרים היה קצר מאד.
יש ראיות
אמיר לא ראה זאת מיד. הסימנים החלו לחלחל אל חייו, והוא בחר לתת להם פרשנות שונה. לדבריו, גם לא התחשק לו להתמודד עם זה בזמן אמת. הוא הבין מיד את הגזירה במידה ויתברר שחשדותיו יתאמתו. הוא לא יוכל להמשיך לחיות איתה. זה לא רק בגלל שהוא אהב אותה, אלא הוא חשש מהאפשרות שילדיו יהיו רחוקים ממנו מספר פעמים בשבוע.
הסימנים הלכו והתגברו, ושינויי ההתנהגות של סיוון נהפכו לבלתי נסבלים. אמיר החליט שפעם אחת לתמיד הוא בודק את זה לעצמו, וכך היכרנו. פעילות קצרה הביאה אותנו לחשיפת זהותו של המאהב, ועוד כמה ימים נוספים העלו את הראיות הדרושות. אמיר פתח תיק ברבנות. הוא לא תכנן מלחמה, אלא רק רצה לגמור עם זה. הסכם הממון מסדיר את ענייני הרכוש, וממילא הוא מוכן לשלם מזונות ילדים מוגדלים על מנת לדאוג לרווחתם. Piece of cake. סיוון ממש חשבה אחרת. היא במקביל הגישה תביעת רכוש בביה"ד לענייני משפחה, על בסיס שקרים והבטחות שלא הובטחו, והכל כדי לצאת מקשר זה עם סכום גדול של כסף. רוצחת ויורשת. מדהים.
אמיר ידע שאין לה קייס לקבוע אחרת, אבל המשחק של סיוון היה שונה. היא ניסתה להתיש אותו רגשית ופיזית על מנת שייכנע ויוותר. היא נהגה להיעדר רבות בשעות הערב ומפילה עליו את הטיפול בילדים, בעוד שהיא יוצאת לבלות עם החבר החדש שלה. אמיר לא נשבר. הוא ידע שזה רק עניין של זמן. הוא הצליח להתאפק עד לדיון הראשון ברבנות, בה הציג את הבגידה, וסיוון קיבלה מעמד של "אסורה על בעלה ובועלה". כעת נותר רק לחכות לתאריך של הגט.
סיוון שינתה טקטיקה. היא הגישה ערעור לבית הדין הגדול בירושלים, ובמקביל הגישה מספר תלונות במשטרה על תחושת פחד וסימני אלימות מצדו של אמיר. בכל תלונה שכזאת, הנוהל המיידי הוא להרחיק את הבעל למספר ימים. סיוון אימצה זאת כשיטה. היא גם הגדילה לעשות וביקשה מבית משפט שיורו לאמיר להפסיק לשלוח אחריה חוקרים כי היא מרגישה מוטרדת ומאויימת. בקשתה אושרה.
פנס שבור
"תן לי תמונה אחת של המאהב בבית ואני הופך את הקערה על פיה" אמר עורך דינו של אמיר. זה כבר לא סוד שהיא בוגדת בו, אלא שאסרו עליה להכניס אותו לבית. גם בבית משפט, התנהגות לא נאותה שכזאת מצידה תגרום להם לבטל את ההרחקה. הבעיה כרגע שאסור לאמיר להפעיל אותי כחוקר.
הכרתי את האזור טוב מהימים שעבדתי על התיק הזה. שכרתי רכב במיוחד בשביל זה, ומיקמתי מצלמה סמויה לעבר ביתו של אמיר. כך אין חוקרים בעקבותיה, ומצלמה יכולה גם לשמש בשביל אבטחה ולא רק לריגול. כעבור שלושה ימים, חילצנו את החומר המצולם ועברנו עליו. אז גילינו שהחל מהשעה 6 בערב, רואים רק מסך שחור עד הזריחה. זה לא יכול להיות, הרי שאני זכרתי בוודאות את תאורת הרחוב החזקה שנמצאת במבואה שלפני ביתם. ביקרתי באותו לילה בכתובת, וראיתי שהפנס ברחוב שבור. לא פראיירית הסיוון הזאת. היא ידעה שאסור לאמיר לשלוח חוקרים, והאפשרות שלה לראות את המאהב שלה בלילות זה רק כשהוא בא לבקר אותה. אין לה תמיד סידור בשביל ילדיה. אני מניח שליתר בטחון, אם המאהב מגיע אליה, אז הוא בודק טוב את השטח לפני שהוא נכנס, ובנוסף היא או מישהו אחר דאגו להשבית את תאורת הרחוב דבר שיקשה על צילום, אם מישהו מצלם.
הבנתי שעלי לשנות משהו. חשבתי על אפשרות של מצלמה רגישה יותר ללילות, ועד שהזמנתי אותה, כבר קיבלתי עוד קבצי וידאו של ימים נוספים. עברתי בכל זאת על צילומי הלילות, אפילו שראו רק שחור. קיויתי לראות משהו בכל זאת. באחד הימים, לאחר חצות, אחד השכנים יצא מהבית ופנה לרכב שלו. הוא פתח עם השלט את הרכב שלו, שחנה בסמוך לשער של אמיר. הבהוב הוינקרים ברכב שמופעלים עם השלט, סיפקו תאורה מספיקה כדי לצלם את המאהב מתגנב פנימה. בינגו. היה לנו את זה. עתה הכל יראה אחרת.
הכותב הינו סאם זיברט, חוקר פרטי ובעל משרד חקירות 050-5269378.
ספר הביכורים של סאם 'קלוז'ר" זמין באתר הבית של המחבר ו/או בפניה ישירה אליו.
