אחרי האסון הכבד ב-7 באוקטובר המשפחה מתמודדת עם מכה נוספת

בבוקר 7 באוקטובר 2023, כשהחדשות הקשות מהדרום החלו להגיע, סיון זוהר אלקובי שהתה עם משפחתה בממ"ד ברעננה. אחיה הבכור יניב זוהר ז"ל, צלם עיתונות מוערך, התגורר עם אשתו יסמין וילדיהם קשת, תכלת ואריאל בביתם בקיבוץ נחל עוז, סמוך לגדר הגבול.

במשך שעות ניסו סיון ואחיותיה, בהן איילת המתגוררת בראשון לציון, להבין מה קורה. הן הקימו חמ"ל משפחתי, ניסו להשיג מידע ונאחזו בתקווה שבני המשפחה שרדו.

התקווה התפוגגה. יניב, יסמין, קשת, תכלת וחיים ליבנה, אביה של יסמין, נרצחו בטבח. אריאל, בנם של יניב ויסמין, שהיה אז בן 13, היה היחיד ששרד. הוא ניצל לאחר שיצא לריצה בתחילת מתקפת הטרור.

עשרה ימים חלפו עד שזוהו גופותיהם של חמשת בני המשפחה.

מתוך האסון נולדה החלטה ששינתה את חייהם של כולם: אריאל עבר להתגורר אצל דודתו איילת ובעלה תומר, והצטרף לשלושת ילדיהם כאח רביעי לכל דבר.

ואז הגיעה המכה הנוספת.

מאז 7 באוקטובר מנסה המשפחה להתמודד עם הטראומה והחיים שנאלצו לבנות מחדש. אלא שלפני כשלושה חודשים הגיעה בשורה קשה נוספת.

אלי אלקובי, בעלה של סיון ואב לשני ילדים, בן 46, אובחן כחולה בסרטן המעי.

"הרגשתי שהדם נוזל החוצה", סיפרה סיון על הרגע שבו קיבלה את הבשורה. "כאילו האדמה קורסת שוב מתחת לרגליי".

עד 7 באוקטובר היו אלי וסיון משפחה צעירה ועצמאית. הם ניהלו עסק מצליח בתחום האירועים והמתנות למגזר העסקי ועבדו עם חברות וגופים גדולים במשק.

הטראומה של 7 באוקטובר פגעה ביכולת שלהם להתפרנס ולנהל את חייהם כפי שעשו בעבר. כעת, עם מחלתו של אלי, המצב הכלכלי הפך למורכב עוד יותר.

אלי עובר טיפולים אינטנסיביים וצפוי לעבור תקופה ארוכה של טיפולים וניתוחים, בעוד סיון נדרשת להיות לצדו ולתמוך בילדיהם. המשמעות היא פגיעה משמעותית ביכולת של השניים לעבוד ולהתפרנס.

"מי שהחליטה לקחת את המושכות לידיה היא איילת, אחותה של סיון, המתגוררת בראשון לציון.

לדבריה, ההחלטה לפתוח בקמפיין גיוס המונים לא הייתה פשוטה. "המשפחה רגילה להיות בצד שנותן ולא בצד שמבקש. הגיע הרגע שבו הבנו שאנחנו חייבים לבקש עזרה", היא אומרת.

"אין דלת שלא דפקתי עליה". אין שר שלא הגעתי אליו. אבל לצערי העזרה לא הגיעה. בשלב מסוים הבנתי שאין ברירה. סיון ואלי צריכים עכשיו להתמקד בדבר הכי חשוב, שאלי יחלים".

המשפחה הציבה יעד של 1.5 מיליון שקלים, שנועד לאפשר לסיון ואלי לעבור את השנה הקרובה עם מעט יותר ביטחון כלכלי, בזמן שאלי מתמודד עם המחלה וסיון אינה יכולה לעבוד כרגיל.

"אנחנו רוצים לתת להם אפשרות להתרכז בריפוי של אלי", מסבירה איילת. "לא לחשוב כל יום איך משלמים את החשבונות ואיך מחזיקים את הבית בזמן שהם עוברים את כל הדבר הזה".

יש גבול לכמה אפשר לשאת

עבור איילת, מדובר במאבק שהוא הרבה מעבר לגיוס כספים. זו המשפחה שלה, המשפחה שאיבדה ביום אחד את יניב, יסמין, קשת, תכלת וחיים ליבנה; המשפחה שמגדלת מאז את אריאל; והמשפחה שמתמודדת כבר שלוש שנים עם השלכות האסון.

"יש פה משפחה שעברה דברים שאף אדם לא אמור לעבור", אומרת איילת. "אנחנו מנסים כל יום מחדש לאסוף את השברים ולחיות. אבל יש גבול לכמה אפשר לשאת לבד".

הקמפיין נועד לאפשר לסיון ואלי להחזיר לעצמם מעט יציבות בתקופה שבה כל האנרגיה שלהם צריכה להיות מופנית לבריאותו של אלי ולילדים.

"אנחנו לא מבקשים מותרות", אומרת איילת. "אנחנו מבקשים לתת להם אפשרות לחיות בכבוד בתקופה הזאת. להתמקד בהחלמה, בילדים ובמשפחה".

כעת פונה המשפחה גם לתושבי ראשון לציון, לחברים, למכרים ולכל מי שהסיפור נגע בו, בבקשה פשוטה: לתרום או לשתף את הקמפיין.

"גם תרומה קטנה וגם שיתוף של הקישור יכולים לסייע למשפחה להגיע ליעד", היא אומרת.

לתרומות ולפרטים על הקמפיין: https://www.charidy.com/sivan