פרשת האזינו - השליח שמקבל כוחות-על

אם הייתם כמה רגעים לפני פטירתכם, מה הייתם עושים? מכנסים את כל המשפחה? מברכים אותה ובוכים או שמחים ביחד? אך משה רבינו בוחר לכאורה שיטת פרידה מוזרה ביותר: שירה. מדוע דווקא דרך שירה משה נפרד מהעם?

ספר מלכים ב', ג', ט"ו

וְעַתָּה, קְחוּ-לִי מְנַגֵּן; וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן, וַתְּהִי עָלָיו יַד-ה'.

מבקש אלישע הנביא, תלמידו של אליהו הנביא, שיביאו לו כלי נגינה על מנת שתהיה עליו "יד ה'" – כלומר נבואה.

מכירים את המושג "שירי נפש"? בדיוק כאן ניתן לראות דוגמה המלמדת על נבואה מתוך רוממות הנפש שמגיעה בעקבות שירה ומנגינה. אם השירה קשורה לנבואה, מה הקשר בינה לפרידתו של משה רבינו מהעם?

ספר במדבר ט"ז, כ"ח

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה, כִּי לֹא מִלִּבִּי.

מתואר בפסוק עיקר תפקידו ומעמדו של משה – הוא בסך הכל שליח של הקב"ה, הוא לא העיקר ביציאת מצרים ובתהליך שעם ישראל עובר עד כניסתו לארץ ישראל. הוא שליח שמנהיג את העם, אולם עושה זאת אך ורק בשליחות ה'.

וזאת בדיוק הנקודה: משה שר עבור עם ישראל שירה בגלל שהשירה מרוממת את האדם אל הנבואה ובכך אל ה' יתברך. משה רצה להגיד לעם ישראל: אני לא העיקר – אם אני לא אהיה עוד בעולם, אסור לכם להתייאש, הרי המנהיג והשליט האמיתי היה, הווה ויהיה – הקב"ה עצמו!

כל אחד מאיתנו הוא שליח של הקב"ה בעולם – וכל אחד עם התפקיד המיוחד והמותאם לו. אך כשאנחנו שליחים – מה עובר לנו בראש? האם אנחנו מבינים שאנחנו שליחים של הקב"ה, שהוא מאמין בנו כדי להשלים את משימתנו, או האם אנחנו מחשיבים את עצמנו כמנהיגים? האם אנחנו אומרים שבכוחות עצמנו אנחנו באים לתקן את העולם או מכוחו של הקב"ה שמעניק לנו אותם?

אני קורא לכם: תתבוננו, איפה אני נמצא במעמד של מנהיג, למרות שאני באמת לאמיתה רק שליח? שינוי התפיסה הזה נותן גב – כי עכשיו הקב"ה עצמו עומד מאחוריכם ונותן לכם כוח!

כותב הפרשה, דניאל בליקוב, תלמיד ישיבת ההסדר עכו ומשרת ברבנות הצבאית.

שבת שלום