ערב של לב פתוח ואהבה מוכפלת: ראשון לציון נפרדת ממפקחת גני הילדים נאוה ראובן

אמש, באולם מלא עד אפס מקום וברגש שניתן היה כמעט לגעת בו, נפרדה ראשון לציון מאחת מדמויות המפתח והלב של החינוך לגיל הרך: נאוה ראובן, מפקחת גני הילדים, שפרשה לגמלאות לאחר שנים של שליחות, מנהיגות ואהבה אינסופית לילדים ולאנשי החינוך.

מאות גננות מכל רחבי העיר, בני משפחתה, ראש העיר רז קינסטליך, מחזיקת תיק החינוך וסגנית ראש העיר ליאל אבן זהר, מנהלת האגף לגיל הרך במשרד החינוך אורנה פז, מנהלי חינוך, חברות מועצה, נציגי הסתדרות ואנשי חינוך רבים נוספים הגיעו כדי לומר תודה, תודה לאישה שראתה כל גננת, הקשיבה באמת, האמינה, חיזקה והובילה דרך של אנושיות לצד מקצועיות בלתי מתפשרת.

את הערב פתחה והנחתה המפקחת הנכנסת של ראשון לציון, הגברת מירב חכם, בדברים שנאמרו בקול יציב אך בלב נרגש:
“הערב הזה הוא סיפור על אישה אחת, מנהיגה אחת. אין כאן אדם אחד שלא עבר דרך הלב שלך. אין כאן גננת שלא הרגישה שרואים אותה באמת. הערב הזה הוא תודה, תודה על מנהיגות אמיצה ושקטה, על רכות שמחזקת, על נחישות שמובילה. זהו ערב של הכרת תודה לאישה שהשאירה חותם עמוק באלפי ילדים, הורים וגננות.”

ראשונה לשאת דברים הייתה אורנה פז, מנהלת האגף לגיל הרך במשרד החינוך וחברתה הקרובה של נאוה “אותך הכרתי ביום הראשון לחיינו המקצועיים. היינו צעירות, עם חלומות גדולים ומוטיבציה בשמיים, ויחד חלמנו והגשמנו את הקמת החטיבה הצעירה. דרכינו הצטלבו שוב ושוב. בלימודים, בעשייה ובפיקוח. כשהחלפת אותי כמפקחת בראשון לציון, ידעתי שהעיר בידיים הטובות ביותר. החברות בינינו רק העמיקה, יש חברויות שנבנות לאט, ויש כאלה שנולדות שלמות. שלנו היא כזאת. את חיה את המשפט שלך: ‘אהבה לא מחלקים, אהבה מכפילים’, ואין פלא שכל כך הרבה אנשים אוהבים אותך. אנחנו כבר מזמן משפחה.”

ראש העיר ראשון לציון, רז קינסטליך, נשא דברים חמים מהלב:
“זכיתי לעבוד עם אישיות מיוחדת במינה. מפקחת שהרגשתי שהיא חלק בלתי נפרד מהעירייה ומהעיר עצמה. את מאמינה בשיתוף פעולה, בחיבור בין אנשים ובראיית טובת המערכת, וזו מנהיגות אמיתית. לכי ליהנות מהפרישה, אבל דעי שהדלת תמיד פתוחה. את נכס למערכת החינוך שלנו, ואני מאוד אוהב ומעריך אותך.”

רוחמה בן אליעזר, מנהלת אגף גני הילדים בעיריית ראשון לציון, התקשתה להסתיר את ההתרגשות:
“פרידות הן תמיד קשות, במיוחד כשמדובר באדם כל כך משמעותי. הכרנו לפני עשר שנים, והלכנו יחד דרך של עשייה משותפת, רגישות, עומק וראיית העתיד. נאוה, תרומתך לגיל הרך היא אדירה – שילבת ידע מקצועי עם לב ענק, והשפעת על עתידם של אלפי ילדים. הזכייה המשותפת בפרס החינוך הארצי היא רק סימן קטן למה שעשית באמת.”

ואז הגיע הרגע של נאוה.
הקהל קם על רגליו, מחיאות כפיים ארוכות, ודמעות בעיניים רבות. נאוה ראובן דיברה בקול שקט, כן ומלא אהבה:
“אני רגילה לדבר מלב אל לב, וגם הערב, למרות שכתבתי אני אדבר מהלב. תודה שבאתן, תודה על ערב מושלם, עטפתן אותי באהבה שלא תיארתי לעצמי. לכל אחת מכן יש מקום עמוק בלב שלי.”

נאוה שיתפה ברגעים אישיים, בסיפור על מפגש פיקוח מרגש עם אמו של החטוף עומר שם טוב, על אמונה בטוב, ועל הדרך הארוכה שעשתה מאז ילדותה:
“כבר בגיל חמש, ישבתי בארגז החול וידעתי שאני רוצה להיות גננת. הסתכלתי על אנשי החינוך סביבי וידעתי איזה אשת חינוך אני רוצה להיות. החלום הזה התגשם כאן, בראשון לציון. זו הייתה התקופה היפה והמשמעותית בחיי.”
בסיום דבריה אמרה:
“אני פורשת בתחושה של סיפוק עמוק והודיה גדולה, ועם אמונה שלמה שלכל ילד, בכל גיל, מגיע הטוב ביותר. תמשיכו להאמין בטוב כי אהבה, לא מחלקים… אהבה מכפילים.”

זה היה ערב של פרידה, אך גם ערב של חגיגה. חגיגה של דרך, של ערכים, של אישה אחת שהפכה מנהיגות לחיבוק, ופיקוח לשליחות.
נאוה ראובן פורשת מתפקידה, אך האור, הערכים והאהבה שהשאירה אחריה  ימשיכו להאיר את גני הילדים של ראשון לציון עוד שנים רבות.