כך ניתן להציל את הפועל ראשון לציון

  יואב צור מהיום שאני זוכר את עצמי אני אוהד הפועל ראשון לציון. היא חלק מהלב והנשמה שלי. מגיל קטן מאוד הייתי הולך עם אבי, דוד ז"ל, למשחקים של הקבוצה במגרש הפחים ליד החולות. אין אף אחד מוותיקי העיר שלא זוכר את המגרש הזה. הפחים נועדו להסתיר לצופים שלא רצו לשלם כרטיס ועמדו על החולות, אבל בפועל הם שימשו כעזרי עידוד יחד עם 5,000 גרונות של אוהדים שהכו עליהם בכל כוחם. באותם ימים, כילד, הייתי משוכנע בשני דברים: שהפועל ראשון לציון אף פעם לא מפסידה ושאנשים לא מתים. לצערי במהלך השנים נוכחתי לדעת שלפחות הראשון הוא לא ממש נכון. זכיתי לראות אגדות חיות בפעולה. שחקנים כמו יוסקה בקר, יונתן אולינקי, פסח לוין, מושיק ואלי כהן, פנתומס ז"ל אברה'מלה סולקסקי והמגן יוסקה קלדרון, שכבר בגיל צעיר היה עם קרחת, משהו נדיר בתקופה ההיא, כאשר האגדה סיפרה שבכל נגיחה נופלת לו שערה. כבר בגיל צעיר גם הבנתי שלא צפוי לי עתיד גדול ככדורגלן, למרות שרציתי מאוד. אבל חברי הטוב ביותר, אפרים וימן ז"ל, בנו של ברל החלבן, התבלט כשוער משכמו ומעלה והצעתי ל לבוא ולשחק בקבוצת הילדם והנערים. מאחר והוא היה אז דתי חובש כיפה, הוא היה השוער במשחקי הבית, ובמשחקי החוץ להם הוא לא יכול לנסוע, עמדתי אני. אתם מתארים לכם בוודאי שהתוצאות היו בהתאם. בעונת 76/77 באה הפריצה הגדולה של הקבוצה. שילוב של שחקני על שעלו מקבוצת הנוער הביאו מהר מאוד את הקבוצה לצמרת הליגה הארצית ואז לצמרת הלאומית, שהייתה הליגה הראשונה דאז. אפרים וימן, מומי רבינוביץ,  אלי מדואל, נחום יעקובי, המחבט הבועט (גם אלוף בטניס וגם מכונת שערים), גדעון פוקסיניאנו, מנשה הלל, איתן שלום, הרצל בן הרוש, יהודה הרשקוביץ ועוד, הרכיבו קבוצה שכמעט לא הפסידה ופירקה כמעט כל קבוצה שעמדה מולה. כל זה בהדרכת מאמני על כמו נינו ברגיג ז"ל ואורי הילמו, שייבדל לחיים ארוכים. השיא היה בעונת 80/81 כשהקבוצה התמודדה כשווה מול הפועל תל אביב של משה סיני וגילי לנדאו על אליפות המדינה בסדרת משחקים בלתי נשכחת, כולל שיא של אי ספיגת שערים של וימן במהלך 17 משחקים בהם שמר על רשת נקייה. קהל של 5,000 איש היה מגיע למשחק והשחקנים הפכו לכוכבי רדיו וטלוויזיה והם לא יכלו ללכת ברחוב (או במדרחוב) מבלי שיעצרו אותם. ובמעבר חד. ביום שישי האחרון עשתה הקבוצה את הבלתי יאומן וניצחה 1:2 את הפועל רמת גן. ניצחון בשישי הקרוב מול בני שפרעם, האחרונה בטבלה, ומקסימום ראשון תתמודד במבחנים. הישג לא רע בהתחשב במשחקים האחרונים. זה הזמן של ראש העירייה, רז קינסטליך, ומחזיק תיק הספורט, איתן (המלך) שלום, להחליט מיידית על גורל הקבוצה. אני יודע שהעירייה היא בין העיריות שמשקיעות הכי הרבה כסף בקבוצת הכדורגל, אבל זה לא מספיק. צריכים גם תהליכי בקרה על מה שקורה בה. הפתרון הטוב ביותר בעיני הוא להפוך את הקבוצה לקבוצת אוהדים בדומה להפועל קטמון ירושלים ומכבי יפו. אני יודע שממלא מקום ראש העירייה, מוטי עג'מי, רצה לעשות פעולות בכיוון הזה. צריך להקים עמותה ממיטב המוחות של ותיקי הקבוצה. אין לי ספק שכולם יירתמו בשמחה. צריך מחשבה על 10-15 העונות הבאות ולא רק על העונה הבאה. מדי יום שישי מתכנסים ב"שוק החקלאי בפרדס רבינוביץ" מיטב המוחות האלו. אורי הילמן, מנשה הלל, גדעון פוקסינייאנו, אמיר סולרסקי, אלי מדואל, והבעלים של הפרדס המניב האחרון בראשון, עו"ד מומי רביב רבינוביץ. לצד הירקות והפירות מהמעלה הראשונה שנמכרים שם, מוצעים גם הרבה רעיונות מבריקים. ראש העירייה, רז קינסטליך, שגדל בבית שחינך לספורט והכדורגל הוא מהענפים האהובים עליו, צריך לתפוס יוזמה ולזמן את כולם לפגישה משותפת, יחד עם אגדות מענפי ספורט אחרים המובילים בעיר, יוסי גבע, עמי שדה, יצחק פרי ועוד. אני בטוח שכל מהם יהיה מוכן לתרום הכל, בהתנדבות מלאה, להחזרת ענפי ספורט אלו לקדמת הבמה הארצית. גם אני, כאוהד שרוף, אשמח להצטרף. אמרתי את זה בחמישי שעבר למגישי תוכנית הרדיו, רפי ג'רבי ואפי רוזנברג, והם כבר הבטיחו להרים את הכפפה. והכי חשוב. בהצלחה ביום שישי מול בני שפרעם.