"עד מחר עוד מעט ילד רץ אלייך מחבק אותך". 7.10.23, Never Forget העוברים והשבים סמוך לבר הברנרד בראשון לציון לא היו יכולים להישאר אדישים למראה הגרפיטי המצמרר שמעטר את חזית הבניין. "מדובר באחד הפרויקטים הכי מרגשים וכואבים שיצא לי לצייר בחיי", אומר האמן ארד לוי ל"גל גפן ראשון לציון". ואכן, כל מי שחלף בימים האחרונים על פני הגרפיטי לא יכול היה שלא להתרגש ולהצטמרר. בצדו האחד, דמות אם אוחזת תינוק בן יומו ומתעטפת בדגל ישראל, בצדו האחר, חייל מצדיע ומה שמחבר בין האזרחית לבין החייל היא לחיצת יד עוצמתית. "אני חושב שנגעתי בהרבה אנשים עם האומנות שלי והשארתי זיכרון עמוק לפצע גדול של עם ישראל", אומר לוי ומוסיף: "התגובות מאוד מחממות את הלב. אני מרגיש שהציור דיבר להמון לבבות". "הרעיון לגרפיטי על הבניין עלה מעכשיו לעכשיו", מגלה עופר עין שי מבעלי הבר. "אנחנו כעורף משתדלים, כמו החיילים והמתנדבים, לסייע כמה שאפשר ולהרים את המורל. החלטנו שגרפיטי יכול בהחלט להרים את המורל, כזה שיגרום לאנשים להתרגש ולהזדהות, שהם יוכלו לחזור לנורמליות אחרי התופת והאסון שקרה לנו. המטרה מאחורי זה היתה: לזכור, לא לשכוח ולא לסלוח. הברנרד ידוע כמקום שעושה לטובת הקהילה, ביום יום ובטח שעכשיו". אי אפשר להתעלם מכך שאנשים עומדים מול הגרפיטי בהשתהות, מצלמים, מתרגשים. "בהחלט. אזרחים עומדים מול הגרפיטי, מחסירים פעימה, בוכים, מתרגשים, חושבים – כל אחד מהמקום שהוא מתחבר. הציור החשוב הזה יישאר עוד שנים רבות על הבניין ויחזק אותנו כקהילה וכעם", אומר עין שי. לוי, אמן גרפיטי, מספר כי עבד על הציור המרשים שמתנשא לגובה של שתי קומות, במשך ארבעה ימים. "מאז שנפתחה המלחמה אני יוצר יצירות שקשורות לסיטואציה שלנו כעם: יצירו כועסות ויצירות מעודדות, אבל הציור הזה היה קפיצת מדרגה. הצלחתי להתבטא שם מעמקי נשמתי בזכות הגודל הענק של הקיר ובזכות האנרגיות של הסובבים אותי ושל הציבור ברחוב". בשל גודל הגרפיטי לוי נעזר במנוף. "מדובר במנוף מאוד גדול שעזר לי להגיע לגובה הבניין. זה היה ממש חריג". 
צילום: בררר ארד לוי האמן על המנוף ומנהל הפרוייקט אלעד מזמר הגרפיטי הפך מהר מאוד לוויראלי ברשתות החברתיות. צפית את זה? "אני שמח מאוד שהצלחתי לדבר לכל כך הרבה אנשים עם האומנות שלי ושמח שהשארתי זיכרון עמוק לפצע הגדול של עם ישראל. אני מאחל לנו שנתאחד ונצמח מהאסון הזה. כן, התגובות באמת מחממות את הלב ומרגשות אותי. הציור נכנס להמון לבבות". לוי, 29, רווק תושב תל אביב, מצייר גרפיטי מגיל 13. הוא מספר כי במהלך שירותו הצבאי היה לוחם. "רוב חבריי לוחמים ונמצאים במילואים. הכרתי גם כמה מהאנשים שנרצחו. עבר אירוע קשה מאוד, אבל אני מאמין שנצמח מהאסון הזה". יש לציין כי כל מי שלקח חלק בפרויקט עשה זאת בהתנדבות מלאה: האמן ארד לוי, אלעד מזמר, מנהל הפרויקט, איירון לק, חברת הצבעים, חברת המנופים nrg וכמובן בעלי הברנרד, האחים עין שי. "מיצג הגרפיטי פוגש אותי במקום של שמחה מהולה בעצב", אומר מיכאל עין שי, מבעלי המקום. "הבסיס של הברנרד מיסודו הוא להפיץ אור ושמחה ללקוחותיו, ספקיו ועובדיו. היום אנחנו נמצאים במציאות מאוד מורכבת. הברנרד משמש בסיס של הכלה, של יגון, שכול ועצב לצד חיוניות ושמחת חיים. אני חושב שמיצג הגרפיטי מתאר בדיוק את המפגש הזה בין שני הקטבים". אלעד מזמר, תושב ראשון לציון ומנהל הפרויקט, מספר: "עופר מבעלי המקום הוא לקוח שלי שנים רבות. המחשבה לעשות גרפיטי על הבניין עלתה מפעם לפעם אבל יש בירוקרטיה בנושא ולא מצאנו את המומנט הנכון. בשבוע שעבר ישבתי עם עופר שאמר שזה הרגע לעשות גרפיטי שיהפוך לזיכרון. מאותו רגע ידענו שזה זה, כולם נרתמו. התנאי שלי היה: יד אומנותית חופשית. עופר לא ידע מה נצייר. "המטרה היתה ליצור זיכרון ואני גאה על כך כתושב העיר. זה קיר שייזכר לדורות. בקיר רואים מצד אחד את הזיכרון ומהצד השני את העתיד, האופטימיות והאחדות של עם ישראל. גם מזמר מתרגש מהתגובות. "הן מדהימות. צריך להצדיע לתושבי העיר. אנשים חיבקו אותנו, בכו איתנו וזה מלמד שהציור הזה נגע בכולם". 
צילום: ברד אלעד מזמר מנהל הפרוייקט והאמן ארד לוי
צילום: ברררצילום: ברד