פנינים לשבת- פרשת האזינו

שבת תשובה ופרשת האזינו: שיר אהבה משה רבנו מדבר את שירת האזינו לפני בני ישראל, כדי ללמדם על הנהגת ה' בעולם. ממבט ראשוני, התוכן של שירת האזינו מתבטא ביחס פחות חיובי כלפי עם ישראל. כמעט כולו עוסק רק במצב בו עם ישראל חוטא ונענש בחומרה על מעשיו. לפי דעתי, כל הרעיון העומד מאחורי שירת האזינו, מרומז גם במגילת שיר השירים, אך הסוף של המגילה מציג מסקנה אחרת לחלוטין. מגילת שיר השירים היא למעשה סיפור על זוג אוהבים, הדוד והרעייה. שניהם מאוד אהבו זה את זו, עד שבסופו של דבר הם מחליטים להתחתן ולהקים בית נאמן בישראל. אבל יום אחד, הרעייה חשבה לעצמה שהחיים שלה כל כך מושלמים, עד שאין שום סיכוי שהם יתהפכו לרעה. אותה מחשבה באה לידי ביטוי בכך שהרעייה החליטה להמשיך להתפנק, ולהתעלם מבעלה שמחכה לה מחוץ לדלת ומנסה לקרוא לה בגשם הסוער. אותה התנהגות הובילה להיעלמות הדוד. הרעייה הבינה כי היא עשתה טעות, ולאחר מסע חיפוש ארוך המלווה בכאב ורגשות רבים – הרעייה מצאה את אהוב ליבה. אך שניהם עדיין לא חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה, אלא המגילה מסתיימת בסוף לא צפוי בכלל. שימו לב לבקשה האחרונה של הרעייה: "בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים" (שיר השירים ח' י"ד). נשאלת השאלה: מה הבקשה המוזרה הזו? ממתי ככה מסיימים סיפור? אלא חשוב לזכור, לא מדובר בסתם סיפור מהאגדות. שיר השירים הוא למעשה משל המתאר את הקשר בין הקב"ה לבין ישראל עמו לאורך ההיסטוריה, כלומר שיר השירים הוא סיפור שעדיין לא נגמר. הרעייה, או יותר נכון עם ישראל, הבין שהוא גרם לעצמו להיפרד מהדבר היקר לו ביותר. אך כדי לעורר את רגשות הגעגוע ביניהם ולחדש את האהבה, הרעייה מחליטה לדחות את הפגישה עם הדוד לזמן מועט, כדי שבפעם הבאה בה הם ייפגשו – האהבה תהיה חזקה יותר מתמיד.   כותב הפרשה: אביתר חנימוב בוגר הישיבה התיכונית לאומניות ולמדעים בר אילן ת''א. תלמיד ישיבת ההסדר קרני שומרון.