אשת הברזל הצטרפה לסיעת " רק ביחד" של ראש העיר

עד היום היא הייתה מאחורי הקלעים אך כעת עם הצטרפותה לסיעת רק-ביחד בראשות רז קינסטליך, אלוף משנה דפנה הררי באה לעשות שינוי מבפנים. היא הייתה מנכ"לית עמותת אתגרים אבל עוד קודם לכן השתחררה מצה"ל בדרגת אלוף משנה ובתפקידה האחרון הייתה ראש מחלקת נפגעים, שם גם פגשה את ראש העיר: "הוא לא מדבר על זה בגלל צניעות, אבל עד שהתמנה להיות ראש העיר הוא בישר לא מעט בשורות ובמהות הנושא חי ובועט בו". אם היו שואלים את דפנה הרריי (60) לפני כמה שנים האם היא מדמיינת שיום אחד תרוץ למועצת העיר יחד עם ראש עיר אותו הכירה היטב ממחלקת הנפגעים בצה"ל עוד כשהיה חבר מועצה, ככל הנראה הייתה אומרת שזו בדיחה, אבל זה בדיוק התרחיש בחייה. הררי, שמתגוררת בשכונת פרס נובל כבר 25 שנים, השתחררה לפני 13 שנים בדרגת אלוף משנה בצה"ל. היא עברה שורת תפקידים ובהם מפקדת בה"ד 12 וראש מחלקת נפגעים שם היא עדיין משרתת במילואים ושם גם הכירה את ראש העיר. אחרי השחרור מהשירות הספיקה למנכ"ל את עמותת אתגרים לחינוך ושיקום ילדים ונוער עם צרכים מיוחדים והיום היא מלמדת באקדמיה בבית הספר לעבודה סוציאלית ומנחה בעמותת מסע שחרור של המרכז הישראלי לפסיכותרפיה, שמלווה חיילים לאחר שירות מבצעי שלא עברו עיבוד של החוויות מהשירות. יחד הם יוצאים למסעות בחו"ל, מתנתקים מהטלפון הנייד ומהמשפחה, החברים והעבודה, "אנחנו עושים זום אין לחוויות משמעותיות וגם עושים קלואוז'ר". הררי, נשואה, אם לשלושה וסבתא לשניים, הייתה אולי יכולה קצת לנוח אחרי עשייה רבה כל כך, אבל בשבילה זו רק ההתחלה. "אני חושבת שהיכולת לגרום לאדוות השפעה להיות מסיביות יותר בחלקת האלוהים הקטנה שלי יכולה לבוא לידי ביטוי בחוסן, כי זה מה שאני עושה, לעזור למשפחות בחירום", היא מספרת על הבחירה להצטרף לקינסטליך. איך החלטת להצטרף לסיעה? "אני מכירה את רז הרבה שנים ממחלקת הנפגעים, יש שם ארבעה תפקידים – בישור בשורה מרה, ליווי משפחות שכולות מאז ועד עולם, ליווי משפחות פצועים ושבויים ונעדרים. רז היה בקצין העיר ברחובות וראשון לציון בבישור בשורות, הוא עשה לא מעט הודעות במשך הרבה מאוד שנים, עד שהתמנה להיות ראש עיר". הררי מספרת שהתחום חי ובועט בו, "במהות שלו הוא מחובר גם היום לנושא האובדן והשכול, יש לו קשר עם אלמנות ואימהות שכולות, זה בחלון הראווה שלו באופן חד משמעי, בגלל צניעות הוא לא מדבר על זה. הוא שאל אותי בפגישה האחרונה למה נשארתי בתחום, ואז סיפרתי לו שהייתי שם כשפרצה מלחמת לבנון השנייה, המלחמה תפסה אותי בעודי יושבת עם אולמרט ויחד עם המשפחה של גלעד שליט לעדכון יומי, ונכנסתי לחמ"ל לכמעט 40 יום ולא יצאתי, יש משהו בסוגיה הזו בעבודה עם אנשים והיכולת להאיר את החושך שלהם באיזה נר, אפילו עם אור חלש, שאני חושבת שמאוד מחזק את מי שנותן. יש איזו תחושה שאתה עוסק במלאכת קודש שהיא פשוט נמצאת שם ומסייעת, וזה משהו שאי אפשר להשתחרר ממנו, לאחרונה כשמשפחות השכולות היו סביב המחאה, התקשיתי לעמוד בזה". היא מספרת שבתחום הקשה הזה של השכול יש תחושה מעט מוזרה, "מי שבא לחזק יוצא מחוזק, אתה רואה סיפורים מדהימים, של מישהו שהחליף אדם אחר, של מישהו שלא היה צריך להיות באותה נקודה במקום מסוים, ואלה יפי הבלורית והתואר של שנות ה-2000, דור הולך ונעלם". אנחנו נראה אותך עוסקת גם במקומות של מגדר, לאור העובדה שהשתחררת בדרגה הזו? "כן, להיות אלופת משנה בצבא שנשען על רוב גברי ולהוביל בתפקיד, אני רוצה שיהיה לזה גם אימפקט כאן בעיר. היום אני בין המנחות הבודדות של מסע שחרור והייתי מאוד רוצה לנסות לעזור ולהשפיע בכל הנושא של הגיל השלישי, אני חושבת שיכולה להיות בו יותר עדנה ממה שאנחנו רואים היום בשימת המשקולות במקומות הנכונים, אם אצליח לגעת בשלושת הנושאים האלה – מגדר, גיל שלישי וחוסן, דייני".