חרדת טווח נסיעה ברכב חשמלי: מה זה ואיך ניתן להתגבר?

המהפכה הטכנולוגית הכניסה לחיינו המון נוחות ויעילות. פעולות שפעם היו לוקחות שעות או ימים מבוצעות עכשיו בלחיצת כפתור, ומבלי שאפילו נצטרך לשנות את התנוחה שלנו על הספה בבית. אלא שביחד עם כל היתרונות, הטכנולוגיה הכניסה לחיינו גם כמה מושגים שנולדו מתוך המציאות החדשה. אחד כזה, שנמצא איתנו רק כמה שנים ספורות, הוא המונח 'חרדת טווח', שהגיע מחוויית  הנסיעה ברכב חשמלי לגמרי. כדי להבין מהי המשמעות של חרדת טווח, ואיך אפשר להתגבר עליה, תצטרפו אלינו לנסיעה של עוד כמה פסקאות.

אז מה זו בעצם 'חרדת טווח' ואיך היא עשויה להיעלם?

כמו שאולי כבר אפשר היה לנחש, הביטוח 'חרדת טווח' מתאר את החשש של נהגים מפני ההסתמכות על מכוניות המונעות בלעדית על ידי חשמל. ספציפית הקטע של לצאת לנסיעה עם סוללה טעונה עד רמה מסוימת, והגעה למצב שבו ניתקע בצד הדרך עם סוללה מרוקנת וללא עמדת טעינה קרובה. עקרונית, הדבר לא שונה מהותית מהיתקעות בצד הדרך עם טנק דלק מרוקן (בנזין או סולר), אלא שלפחות תפיסתית, תחנות דלק נפוצות יותר בנוף העירוני או הבינעירוני שלנו. במקור, חרדת הטווח נשענה על העובדה שהרכבים החשמליים הראשונים שהוצגו לקהל הרחב, הציגו טווח נסיעה של לא הרבה יותר מ-150 קילומטרים בין טעינה לטעינה. לצורך העניין, אם אדם נוהג מתל אביב לבאר שבע, כדי לחזור אחר כך לתל אביב הוא כבר יצטרך לטעון קודם לכן את הרכב, ובכל מקרה נדמה שיישאר לו ממש מעט מקום לטעויות או סיבובים ועיקופים לא מתוכננים. כשזה היה טווח הנסיעה בין טעינה לטעינה, האפשרות של לרכוש רכב חשמלי לגמרי, מבלי להצטייד במקביל גם בעמדת טעינה פרטית בבית – לא הייתה מאד אפקטיבית. אלא שכדרכן של טכנולוגיות מתקדמות, גם זאת הקשורה לסוללה ברכבים חשמליים, הקפידה להשתכלל ולהתייעל כל הזמן, וכיום לא נדיר למצוא רכבים חשמליים לגמרי עם טווח נסיעה של 350 קילומטר ויותר בין טעינה לטעינה. מספיק להביט בדגם BYD HAN של היצרנית הסינית, שבימים אלה מתחילה את שיווקה פה בארץ, כדי לראות איך עיצוב מרהיב, נוחות וביצועי כביש יכולים לעבוד ביחד עם טווח נסיעה מדהים של 521 קילומטרים. בגדול, זה לא יהיה מסוכן מדי להמר שמגמת השיפור הזאת בטווחי הנסיעה תימשך. יצרניות הרכבים החשמליים ביחד עם יצרניות הסוללות לרכב, מקפידות לפתח ולשפר את המוצר הזה בצורה מתמדת. המטרה העיקרית בתחום הזה הייתה ונותרה לייצר סוללות חזקות ועמידות יותר , שייטענו במהירות גבוהה יותר, מבלי להוסיף משקל משמעותי לרכב. לא משימה פשוטה בכלל, אבל כזאת שאין ברירה אלא לעמוד בה. כבר עכשיו, כשטווחי הנסיעה הולכים ומתארכים כל הזמן, הרלוונטיות של 'חרדת הטווח' הולכת ופוחתת. כי אם אפשר לצאת בבוקר מהבית עם סוללה טעונה למרחק של 400 או 500 קילומטרים, הרי שנצטרך ממש להתאמץ כדי לרוקן אותה לגמרי לפני שניתקל שוב בעמדת טעינה. אגב, במקביל לשיפור של הסוללות, כמובן שגם הפריסה של תחנות הטעינה הציבוריות הולכת וגדלה, כך שבקרוב מאוד לא נרגיש שהן נדירות יותר מכל תחנת דלק.    

מה עוד אפשר לעשות?

מי שבכל זאת מוטרד עדיין מהאפשרות שימצא עצמו עם סוללה מרוקנת ומכונית תקועה, יכול כמובן לבחור בדגמים המציעים את טווח הנסיעה הגדול ביותר, אבל גם לסגל לעצמו כמה הרגלים שיעזרו לו להפיק יותר מהסוללות ברכב שלו. כדאי, למשל, להוריד למינימום את כמות הפעמים שנטען את הסוללה שלנו בעמדות טעינה מהירות. כאלה שיכולות לטעון את הסוללה עד למצב של 80% תוך עשרים דקות בלבד. למעשה, עדיף לשמור את האופציה הזאת למקרי חירום, או לסיטואציה שבה דחוף לנו מאוד לשוב לכביש עם סוללה מלאה. גם נהיגה רגועה יותר עושה רק טוב לסוללה החשמלית, מאחר והאצות תכופות או בלימות חזקות גורמות לסוללה להתאמץ יותר ומשפיעות על טווח הנסיעה. לסיכום, הטכנולוגיה אולי הכניסה לחיינו מושגים חדשים כמו 'חרדת טווח', אבל היא גם נותנת לנו מספיק כלים כדי להתגבר עליה ואולי, עם הזמן, אפילו להעלים אותה. סעו בזהירות.  

*תוכן ממומן