החזון הציוני הראשון

הרב ד"ר מיכאל לייטמן

  הקיץ ימלאו 125 שנים לקונגרס הציוני העולמי הראשון, ולרגל המעמד ישוחזר הטקס ההיסטורי ברוב פאר בעיר באזל בשווייץ. אפשר לתאר איך דבריו של הרצל יתעוררו לחיים באותן מילים שפתח אז את הקונגרס: "אנו רוצים להניח את אבן-היסוד לבית, העתיד להיות בית-המבטחים לאומה היהודית… הדבר הזה הוא כל-כך גדול, שאנו חייבים לדבר עליו רק במילים הפשוטות ביותר". במילים הפשוטות ביותר, הקמת מדינת ישראל בארץ ישראל הייתה מהלך עצום, אבן-היסוד לקיום החזון היהודי. גם מקובלי הדור של תקומת הארץ חלקו כבוד וחשיבות גדולים לקיום המדינה. על הסכין לחיתוך חלות השבת של בעל הסולם, הרב המקובל יהודה אשלג, היו חרוטות צמד המילים: "מדינת ישראל" – מעשה חריג שלא היה נהוג אז ברחוב החרדי. מורי הרב"ש, בנו בכורו של בעל הסולם, הצטרף אף הוא למהלך הציוני בכך ששירת באגף המיסים, שהיה יצור חדש במסגרת המוסדות והמערכות החברתיות שהמדינה הקימה. גם הרב יהודה צבי ברנדווין, גיסו של בעל הסולם, נרתם והיה לרבה של ההסתדרות הציונית. הם ראו חשיבות גדולה בהקמת המדינה, כי פעולה זו קיבצה וליכדה את עם ישראל למקום אחד, ופרסה תשתית חברתית וכלכלית, חינוכית ותרבותית, שבהכוונה נכונה ציפו שיזרום דרכה התוכן הפנימי של המושג ישראל ויצמיח עַם שיחזור לקיים את החזון הרוחני שלו. מבחינת המקובלים, החזון הציוני לא הסתיים בבניית "בית המבטחים" – מקום לשרוד בו את חיי העולם הזה, אלא רק מתחיל שם. מקור המילה "ציונות" בשם "ציוֹן" – כינוי לארץ ישראל. המילה "ציון" מוכרת מהפסוק "כי מציון תצא תורה", המובא כחלק מנבואת ישעיהו על חזון עתידי של שלום ואחווה כלל-אנושיים. כלומר ציון היא יציאה של אדם מתוך "עורו", מסגר ליבו אל לב חבריו הישראלים. כשכל ישראל חברים, מחוברים כאיש אחד בלב אחד – הם מתאחדים עם הטבע, עם הכוח העליון. אבל החזון לא מסתיים בגבולות ישראל. איחוד ישראל מיועד להתרחב לכל העולם, כי "דבר תכלית הבריאה מוטל על כל המין האנושי יחד, שחור כלבן וכצהוב, בלי שום הבדל מעיקרו", כמו שכתב בעל הסולם במאמר "הערבות", קו רעיוני אחיד של כל נביאי ישראל. המפעל הציוני פעל רבות לקידום מימוש החזון הגבוה הזה, אלא שאבות הציונות לא התקשרו לידיעות המקובלים בדבר תכליתו. הייתה חסרה להם הבנה של התמונה השלמה, ולכן חשבו שאנחנו בונים מפעל כפרי מצומצם, קיבוץ גלויות מוגבל. נסתר מהם שהיהודים הם לא עם קטן שצריך מדינה קטנה כדי להתקיים כשאר העמים במדינותיהם, אלא עם שצריך להיבנות כמגדלור לכל האנושות. כי אם לא נבנה עם מאוחד שייתן לכל עמי העולם דוגמה נכונה איך להתקיים בקשרי חיבה בתוכם וביניהם, אז אין צורך במדינת היהודים, אין תועלת באומה הישראלית. מרוב שהחזון הרוחני של ישראל פשוט, עממי ולא מתוחכם, קשה לתפוס אותו ולקבל אותו ברצינות. להגיע לחיבור? להדדיות? לאהבה בין כולם? זה נראה זניח לשכל ולרגש האנוכיים שכבשו אותנו. זו הסיבה לכך שהחזון נעלם, שכבות של אגו וזלזול קברו אותו תחתיו. אבל אם נשוב להגדיל בעינינו את החזון היהודי הרוחני, הוא יתגלה לפנינו בקומה שלמה.