למה לצפות בהדרכת הורים?

נהוג להקביל את ההדרכה ההורית לטיפול, והאמת? אני בהחלט מבין את ההשוואה. בדומה לטיפול רגשי ובו המטרה שלנו היא לחולל שינוי בעצמנו, כך אנו ניגשים אל ההדרכה ההורית כדי לחולל שינוי בתא המשפחתי שלנו. אך בהקבלה שזה עתה ציינתי, גם טמון חשש מסוים. אל טיפול רגשי איננו ששים לגשת בין רגע. פעמים רבות מדובר בתהליך שעברנו עם עצמנו לאורך זמן ממושך, תהליך אשר הוביל אותנו להכיר בכך שעזרה מבחוץ, תהיה לנו לעזר. חוסר ההיכרות עם מה שצפוי לנו במפגשים יחד עם ההכרה ההדרגתית באתגר עמו אנו מתמודדים; כל אלו בהחלט ניכרים גם בחלק מן השיחות שאני עורך עם הורים המתעניינים במידע אודות המפגשים עמי. הקו המנחה בהדרכות הוריות אדגיש מראש כי התהליך מתקיים מול ההורים בלבד. הילדים אינם לוקחים חלק בהדרכות. ומדוע? כאן טמון העיקרון החשוב ביותר בהדרכות ההוריות: השינוי שאנו רוצים לחולל בהתנהגות ילדינו, מתחיל קודם כל אצלנו. גישתי היא שקשה עד בלתי אפשרי לבקש מילדינו לשנות את דרכיהם והתנהגותם. לעומת זאת, קל לנו מאוד להחליט ולשנות את תגובותינו. הורים רבים מופתעים לגלות עד כמה תגובותיהם עד לתחילתו של התהליך, יצרו דינמיקה ואווירה שפעלה לרעתם. וודאי שדבר לא נעשה בכוונת תחילה. די היה בסיגול הרגלים חדשים כדי לחולל פלאים. מטרתה של ההדרכה ההורית היא לבחון את המצב הנתון, להבין את הדינמיקה שבבית ולגבש תכנית עבודה אותה אנחנו מיישמים כבר לאחר פגישתנו הראשונה. כאן טמון הבדל ניכר מטיפולים רגשיים: אנחנו מדברים פרקטיקה, אנחנו מתווים תכנית פעולה ומיישמים אותה בשטח. התהליך הוא קצר מועד ומכוון מטרה. כיצד ההדרכות נראות בפועל? המפגש הראשון וכן המפגשים השלישי עד השמיני נערכים אצלי בקליניקה. המפגש השני הוא יוצא דופן ונערך בבית המשפחה. המפגש השני הוא חשוב מאוד. אני מגיע אל תקן צופה בלבד. אינני מתערב או לוקח צד. באופן הזה, מתאפשר לי לראות את התנהגות הילדים, לבחון את תגובת ההורים, להבין את התפתחותה של הסיטואציה ולרשום דגשים ותובנות לקראת יצירתה של תכנית עבודה. מובילים לשינוי ביחד הורים רבים מגיעים כאשר הם חשים מצוקה. לא בהכרח מצוקה כיוון שהתנהגותם של ילדם או ילדתם היא קשה ומאתגרת; אלא גם מתוך תחושת חוסר אונים. טבעי שכאשר לא נדע כיצד לפתור סוגיה מסוימת, נחוש 'בודדים במערכה'. אציין ואדגיש כי התהליך בהדרכה ההורית הוא משותף - זה אני ואתם שיוצרים ביחד תכנית עבודה מסודרת. בוחנים את התגובות שלנו, נערכים לתרחישים שגורים, מחליטים על דרך תגובה שונה ויוצאים לדרך. בכל מפגש ומפגש, אנו בוחנים את האופן שבו התמודדנו עם המצב. בודקים מה היה וכיצד משפרים. פעמים רבות, התהליך מתקיים גם באופן לא פורמלי עם עצות והתייעצויות בין מפגש למפגש. המאמר הוכן בשיתוף עם רון שמעוני, יועץ הורים מוסמך, מרצה ומנהל חטיבת ביניים בתל אביב. הדרכות ההורים הפרטניות מועברות בתל אביב וברעננה, וכן באופן מקוון ב-ZOOM.           *כתבה פרסומית