"אני חושב שבכל אחד מאיתנו טמונים היכולות והפוטנציאל להיות ספורטאי"

שרון מעוז (46) ממודיעין, נשוי ואב לשלושה, חי את החלום הישראלי. בית יפה יש, עבודה נוחה ומכניסה במכון הביולוגי יש, מעורבות בקהילה יש, ילדים ומשפחה מקסימה הכל יש, אבל משהו דגדג לו ולא נתן לו מנוח. לפני חמש שנים, הוא החל כתחביב לאמן קבוצת ילדים מקומית, ביניהם ילדיו שלו לתחרות טריאתלון. "התחלתי עם 5 ילדים. שניים מהם היו ילדי. השאר חברים שלהם. היינו נוסעים ממודיעין לרמלה להתאמן בבריכה מקורה". מה רצית? "המטרה הייתה להכניס בהם אהבה לאורך חיים בריא ולפעילות גופנית, וגם כמובן להרחיק אותם מהמסכים". איך מתחילים? "יום אחד לקחתי אותם לבריכה ולימדתי אותם שחייה, אח"כ רכיבה על אופניים, יום אחר לימדתי אותם ריצה". לא היו תלונות מהילדים שלך? "ממש לא. הם נהננו, שילבתי גם כל הזמן אלמנטים חווייתיים, משחקי קורדינציה, תופסת, המשחקים של פעם, העברנו אותם ככלי אימון לילדים. גם כל נושא השחייה הייתה מאוד בהדרגה, משחקים במים, בתחושת מים ואהבה למים". מעוז כאמור התחיל עם קבוצה של חמישה ילדים, שלאט לאט גדלה ל- 7, 27, 56, 93 ובהדרגה נפתחו עוד ועוד קבוצות לפי גילאים ויכולות. בהדרגה הצטרפו עוד ספורטאים וכיום המועדון מונה 150 ספורטאים גילאי 6 ועד מבוגרים שמתאמנים ומשתתפים בתחרויות טריאתלון בארץ ובחו"ל. למועדון "מעוז טריאתלון" יש מספר סניפים במודיעין והסביבה, במועצה אזורית גזר, בבקעת אונו ובפתח תקווה.   "עולם ומלואו" מעוז, יליד חיפה. בוגר תואר ראשון ושני במדעי החיים, ביולוגיה וביוטכנולוגיה. בוגר תואר ראשון במדעי המדינה. בוגר קורסי מדריכי ומאמני טריאתלון במכון וינגייט. תמיד היית ספורטיבי? "עסקתי בספורט מילדות. בתיכון בארצות הברית הייתי מתאמן שלוש פעמים ביום. בבוקר, לפני בית ספר. במהלך בית ספר ואחרי בית הספר. התאמנתי בעיקר בהנפת משקולות והשתתפתי בתחרויות בהנפה ודחיקה. נכנסתי לעולם הטריאתלון בשנת 2014 לאחר מספר שנים בעולם הריצה והמרתונים. השתתפתי בתחרויות איש ברזל בארץ ובחו"ל ותחרויות טריאתלון במסגרת איגוד הטריאתלון". למה אתה מתרכז בבני נוער וילדים? "אני חושב שכל מאמן ואיש מקצוע בכלל, צריך להתמקד ולהתמקצע. אי אפשר לחלוש על כל העולמות ובענף הטריאתלון בפרט תורת האימון של ילדים ונוער והעצמה שלהם איננה קשורה לאימון מבוגרים. למרות שעד היום אימנתי גם מבוגרים לתחרויות איש ברזל, המיקוד והמומחיות של המועדון בילדים ונוער. זה עולם ומלואו שדורש המון תשומת לב". צילום: שגיא גולצמן   כיצד הבנת שזה מה שאתה רוצה לעשות? "כאמור, עבדתי במשך 13 שנים במכון הביולוגי כעמית מחקר ומנהל ידע. הרגשתי שאני לא ממצא את היכולות שלי ולאחר שנכנסתי לעולם הטריאתלון הבנתי שזאת פלטפורמה מצוינת להעצמה של ילדים ונוער והטמעה של אורח חיים בריא. ככל שהמועדון גדל והתפתח כך גם גדלה ההתמקצעות והשאיפה של חלק מהספורטאים להישגיות. כיום אנו משלבים מקצועיות והישגיות לצד חינוך, העצמה וערכים מבלי להתפשר על אף אחד מהיסודות עליהם מושתת המועדון, העצמה לצד הישגיות".   למה החלטת להתרחב גם לגני תקווה?  "זיהינו שיש אלינו הרבה פניות מבקעת אונו וגני תקווה ואף ספורטאים שהגיעו אלינו למודיעין מאזור זה. יש כאן אוכלוסייה איכותית מאוד ופוטנציאל גדול מאוד להצליח ולפתח את הענף".   קרה שהגיע ילד שהיה בלתי ספורטיבי בעליל והצליח? "אני חושב שבכל אחד מאיתנו טמונים היכולות והפוטנציאל להיות ספורטאי. רוב הילדים שהגיעו אלינו לא הבינו ולא הכירו תרבות של אורח חיים בריא וספורטיבי. היום זה מוטמע בהם עמוק והם מתעוררים מוקדם לאימונים ומתאמנים בין ארבעה לשמונה אימונים בשבוע, לעיתים פעמיים ביום".   מה הספורט התחרותי לדעתך נותן לילדים? "הכל. זה מקנה להם ערכים של שאיפה למצוינות. משמעת עצמית. תכנון. עבודה קשה. עמידה באתגרים. הצבת יעדים ומטרות. בגרות. ביטחון עצמי. רעות!".   האם כל ילד ונער יכולים להשתלב אצלך? "כל ילד וכל נער בכל גיל ובכל מצב יכולים להשתלב באימונים שלנו. התנאי היחידי להשתלב באימונים זה רצון".   התפטרת מהעבודה שלך ואתה עוסק רק במעוז טריאתלון? "עזבתי את עבודתי לאחר 13 שנים, עם קביעות, תנאים טובים וסביבת עבודה יציבה כדי לעשות את מה שאני אוהב ולממש את הייעוד שלי".   איך אתה מתמודד כבעל עסק בימי הקורונה הקשים? "הקורונה הציבה לנו אתגרים רבים והצריכה מאיתנו לחשוב מחוץ לקופסה. היא חידדה עבורנו ועבור הספורטאים ומשפחותיהם את החשיבות של מסגרת חינוכית, ערכית וספורטיבית דווקא בימים אלה. בסופו של יום הקורונה עשתה לנו רק טוב. במהלך הסגר התאמנו שלוש פעמים ביום, בוקר, צהרים וערב. כל יום קיימנו שיחת מאמן והקפדנו להכניס לתוכנית האימונים תכנים נוספים כמו הרצאות שבועיות. כל האימונים מילדים ועד מבוגרים התקיימו באופן מקוון וזה עבד בצורה מצוינת. שיטת העבודה הזו הכניסה למועדון הרגלים חדשים כגון סיכום שבועי בזום. משובים אישיים שבועיים שכל ספורטאי נדרש לשלוח לסגל המאמנים. הצטיידות בטריינרים לכל הספורטאים. הכנסת אימוני חיזוקים, גמישות ועוד למערך האימונים. הפלטפורמה המקוונת מאפשרת גם חיבור בין ספורטאים מסניפים שונים שזה מקרב אותם ומגבש את ספורטאי המועדון".   מה אתה חושב שהמדינה צריכה לעשות? "קטונתי מלדעת מה המדינה צריכה לעשות. אני עושה בחלקת האלוהים הקטנה שלי כל שאני יכול כדי להעניק לספורטאים שלנו מסגרת ערכית, חינוכית וספורטיבית בכל מצב. לא הפסקנו לרגע להתאמן. נהפוך הוא. דווקא בתקופה המאתגרת הזאת המסגרת של המועדון קיבלה הרבה יותר חשיבות עבור הילדים וההורים שלהם. דברים טובים צריכים להתחיל מלמטה ולא צריך לחכות שהמדינה תעשה עבורנו".   כיצד אתה רואה את עצמך בעוד כחמש שנים? "מועדון טריאתלון ומסגרת חינוכית וערכית לטריאתלטים הכי מקצועית ואיכותית במדינת ישראל".   צילום: שגיא גולצמן