מי ליאור
בגיל ארבע נהגה ליזה לטבול תבלינים במים וליצור מהם כתמי צבע. כך לדבריה, נגלה כישרונה לאומנות כבר בגיל צעיר כל כך, וזה רק הלך וגבר ביזמות שלא פסקו לרגע: "בגיל 10 סרגתי כיפות ומכרתי אותן לשומרי דת ומסורת, סרגתי כובעי רפיה לנשים, וחסכתי כסף". אומרת האמנית ליזה ברדוגו. ברדוגו גדלה בבית שוחר מוזיקה ואומנות: "אמי נהגה לסרוג לנו סוודרים תפרה ועסקה במלאכת מחשבת בתחום, וזה סייע לנו בצוק העיתים בין היתר. אמא ניצלה כל פיסת בד וקישטה את מלבושינו .בית ילדותי רחש מוסיקה ואומנות, אבא ניגן על כל כלי מיתר אפשרי, אקורדיאון בנג'ו מנדולינות פסנתר וכלים נוספים". "מורשתם האומנותית והתרבותית הזו עדיין עומדת בתוך "המוזאון" בבית שהורישו הורי יעקב ורינה דהן ז"ל, במושב יד רמב"ם". לאחר נישואי ברדוגו ליעקב, העתיק הזוג את מגוריו מראשל"צ לדרום אפריקה, בשל שליחות בעלה, שם עשו 15 שנים. היא לא קפאה על שמריה המשיכה לצייר ואף פתחה צעד רחב נוסף, לאחר שנמנתה על ארגון הציירים קורו דייל ריבר. ליזה הציגה במקום בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות, שבחלקן הוצגו אחת לחודש בחוות פתוחות וזכתה להכרה רחבה בקרב הצבור המקומי, שאף רכש מעבודותיה: "יש המציינים כי ציוריי מזכירים את מלאכתו של האמן קלוד מונה, בצבעוניותן המיוחדת". ברדוגו הוסיפה וסיפרה לגל גפן כי לפני חצי שנה הוצגו עבודותיה בווינה, מטעם האי סי יו ארגון בינלאומי של האמנים ומאוחר יותר הוצגו בגלריה במנהטן בניו יורק וחלקן נרכשו. בעוד מספר חודשים תופיע עם עבודותיה בתערוכה בלונדון מטעם הארגון הבינלאומי האמור. ליזה ברדוגו אינה חוששת משינויים מרחיקי לכת ויותר מכך מעיזה. גם כשבריאותה בגדה בה, היא קמה על רגליה כמו עוף החול ויצאה למלאכת היום. עם שובה לארץ לפני 17 שנים, ביקשה לבסס את מעמדה הכלכלי והרחיבה את תחום עיסוקה. הפעם לדבריה, חברה לעסק המשפחתי במספרה שבעיר: "חלקתי את זמני בין המספרה לבין עבודת האומנות שהרביתי לעסוק בה בלילות. הסקרנות והלהט שלי לתחום לא הרפו ממני לרגע, נרשמתי למכון אבני שם אני מרחיבה את התחום ולומדת ציור פיסול ותולדות האומנות. אני מאמינה שנפלה בחלקי זכות גדולה לנהל דיאלוג עם הצבע והבד, שפה מיוחדת הקרובה ללבי ומזינה אותו כל העת" . ליזה ברדוגו אם לרינתאל (27). בשגרתה חולקת ברדוגו את מגוריה בין ראשל"צ לבין מושב יד רמב"ם, ולה סטודיו לציור בשניהם. התערוכה באשכול פיס רביבים תינעל ב- 30 בנובמבר. 