הורים לבת 6. האמא מזמינה אליה חברות. כשהן מגיעות, האמא משתלבת כחלק מהן, מציעה הצעות למשחקים, הבת ממש לא מעוניינת ו"עושה טובה" . "כשהיא משחקת עם החברות, לעיתים מעליבה אותן ואז אני קוראת להורים שייקחו את החברות הביתה. אני רוצה שבתי תהיה ילדה חברותית- השאלה היא איך לעשות את זה?" אמא יקרה,
- מה סדר היום של הילדה? יתכן והילדה נמצאת שעות ארוכות בגן ואחר הצהרים עייפה מלהשקיע בפן החברתי.
- יתכן והקושי נובע מרמת נוקשות גבוהה. האם היא רוצה שהדברים ייעשו בדיוק כפי שהיא רוצה? אולי אתם נענים לכל רצונותיה וכשהיא משחקת עם חברות, הן לא?
- אולי יש לה צורך דווקא לבלות עם המשפחה המצומצמת?
מזמינה אותך לשבת איתה ולתאר לה את המציאות: 'אני מזמינה חברות אליך. את לא משחקת איתן ומעליבה אותן. איך את מרגישה כשבאות החברות? אולי את לא מעוניינת כרגע בחברות?'. כבדי את בחירתה. כשהיא רוצה להזמין חברות, עודדי אותה לעשות זאת עצמאית. אם היא מתקשה להזמין, שחקי איתה משחק תפקידים שבו את מגלמת את הבת והיא את החברה- ולהיפך. בגיל 6 דרוש פחות תיווך ממה שהיה בגילאים צעירים יותר. כשבאות חברות, את יכולה לקחת כמה צעדים אחורה ולאפשר להן לנהל את המשחקים בעצמן. אם הבת בחרה להזמין חברות והן לא מסתדרות, נהלי איתה שיחה לאחר המפגש ונסי להבין מה כדאי לדעתה לעשות. אם הבת לא נותנת להן משחקים שלה וכועסת כשנוגעים לה במשחקים, שוחחי איתה: 'אני רואה שקשה לך לחלוק במשחקים שלך, איך את מרגישה כשנוגעים לך במשחקים? מה את חושבת שאפשר לעשות בפעם הבאה? מה
עוד אפשר לעשות? דרך השאלה
'מה עוד?' מגלים שיש עוד הרבה עוד... חשוב שההצעות יבואו ממנה ולהגדיל בכך את תחושת המסוגלות שלה. בדקי מה קורה כשהיא מתארחת- אולי קל לה יותר/מסקרן/שונה לשחק בבית של חברה. לפעמים, בגינה ציבורית עם יותר חופש יהיה לה קל להשתלב. לדעתי, מספיק מפגש אחד, או שניים לשבוע- ורק אם היא מעוניינת.
מניסיון, זה עובד.
