פנה אלי זוג הורים עם קושי שמדאיג אותם לגבי בנם בן השש: הילד סובל מפחדים, הוא רואה מפלצות בחושך, מסרב לישון במיטתו. ההורים מדליקים אור, נמנעים מלספר על דברים מפחידים- ובכל זאת, אין שיפור בתחושת הביטחון של הילד. בזמנו, אגדות הילדים היו חלק בלתי נפרד מצמיחתם של הילדים. הורים רבים כיום נמנעים מלספר את האגדות ובכל זאת, המכשפות ממשיכות "לככב" בעולמם של הילדים. פחד מדברים מאיימים בא לשרת אותנו ולעזור לנו לשרוד. קפיאה, בריחה או תקיפה הן דרכים הישרדותיות, שמשרתות אותנו בעת סכנה. העולם הגדול שהילד מתוודע אליו וחוסר היכולת הטבעית לשלוט בו עלולים ליצור פחדים והם שלב התפתחותי נורמלי ותקין בדרך כלל (רעש, איבוד תמיכה פיסית, פחד מזרים, יצורים דמיוניים ופחדים מציאותיים), תחושת הפחד מאד לא נעימה. כדי לעזור להתמודד עם הפחדים בתחושת מסוגלות, כדאי:
- כשהילד מספר לנו על פחד, להקשיב ולהתייחס ברצינות ובאמפתיה- זה מאד מפחיד להרגיש ככה.
- לספר לו על הפחדים שהיו לנו בילדות ואיך התמודדנו איתם. אני, לדוגמה, הייתי מסתכלת על הצל השחור בלי לזוז. שיתוף כזה יוצר נרמול של חווית הפחד. גם ההורה הגדול חווה את זה.
- לשאול אותו לדעתו (אם הוא מסוגל לענות): ממתי החל הפחד להופיע? האם זה קשור לסיפור/סרט? איך הוא נראה? איפה מרגישים בגוף?
- לצייר את הדבר המפחיד ולבדוק אם הציור מזכיר משהו שהוא לא מפחיד- אולי מצחיק/מוזר/אחר?
- לתת שם לפחד
- לבדוק עם הילד מה עוד אפשר לעשות כשהפחד מגיע, כדי להגדיל את תחושת המסוגלות.
- נשימות הרפיה הן אמצעי טוב להתמודדות, מטאטא ששומר ליד המיטה, תרסיס קסמים למחשבות נעימות...
- לחזק את הילד על התקדמותו: 'כל הכבוד שנכנסת למיטה בעצמך'. תארים של "גיבור" עלולים להכניס אותו ללופ של לחץ וחובה למלא את התואר- ולהימנעות.
- לשחק בחושך: מישוש וזיהוי חפץ, ציור על הגב לילד ולהורה, התכסות בשמיכה ושהייה בחושך עם ההורה ובסימן הורדת השמיכה, משחקי צלליות.
- יצירת טקס לשינה.