"אתה מתכוון לספר לי את השם האמיתי שלך? כלומר, לא ייתכן שההורים שלך קראו לך סקלפט." רציתי להכיר אותו באמת, אך הוא היה סודי בכל הנוגע לילדותו, לעברו. הדבר היחיד שידעתי היה שקאיט הוא החבר הכי טוב שלו, ושהוא חשב על הלהקה כעל המשפחה שלו. "אני לא משתמש בשם האמיתי שלי. לא מאז גיל שש עשרה." "למה? הוא לא מתאים למתאבק-כוכב-רוק? כמו אֶלְמר או הֶרְבּרט?" צחקקתי כשניסיתי לדמיין את המעריצות צווחות את השם אלמר באחד הקרבות שלו. הוא משך בכתפיו. "אף אחד לא יודע אותו, חוץ מקאיט. וככה זה יישאר," אהבה היא כמו מפולת שלגים. היא מכה חזק, מהר, וללא רחם. כך האהבה הכתה אותי כשסְקָלְפְּט, הסולן הראשי של להקת הרוק קרועים לגזרים, סחף אותי איתו. הוא היה גם מתאבק – בלתי חוקי, כמובן – ולימד אותי להילחם. הוא גם לימד אותי לאהוב, והתאהבתי בו נואשות. כלומר, הבחור היה מתוק, כשהוא לא היה שתלטן, ואני אוהבת מתוק. ואז הכול התנפץ לרסיסים… 