אני זוכר היטב את הרגע. הבטנו בים, האופק זהר, ואנה שאלה פתאום: "אם עשיתי משהו מחריד, עדיין תאהַב אותי?" איך הייתם עונים? אנה היתה האישה של חיי. עמדנו להינשא כעבור שלושה שבועות. מובן שאוהַב אותה, ולא משנה מה עשתה. זה מה שחשבתי לפחות, אבל היא פישפשה בקדחתנות בתיקה והושיטה לי תמונה. "אני עשיתי את זה." נעצתי מבט בסוד שלה, וידעתי שחיינו לא ישובו להיות מה שהיו. מזועזע, קמתי ויצאתי בלי לומר מילה. כשחזרתי היה מאוחר מדי: אנה נעלמה. מותחן פסיכולוגי מסחרר עם סוף מדהים! 