כאשר מישהו שואל לשלומה של אלינור אוליפנט, התשובה שלה במאה אחוז מהמקרים היא ´בסדר´. אומנם יש כאלה שבוהים בצלקות שעל פניה, אבל היא יודעת שעל הצלקות שהיא נושאת בתוכה אנשים מעדיפים לא לשמוע. כל עוד היא שומרת על השגרה שלה, היא מסתדרת; מגיעה למשרד בכל בוקר ב–08:30, פותרת את התשבץ היומי בהפסקת הצוהריים ויוצאת בחזרה לדירתה ב–17:30. השגרה היומיומית הזאת מופרת כשהיא פוגשת את ריימונד, עובד חדש בחברה. הם צועדים יחד לתחנת האוטובוס ובדרך נתקלים באיש מבוגר שאיבד את הכרתו. ריימונד ואלינור מגישים לו עזרה ובהמשך מתיידדים איתו ועם בני משפחתו. מאותו רגע שגרת חייה של אלינור הולכת ונסדקת, והיא נקלעת לשלל מצבים שמעוררים בה אי נוחות; ביקור בבית חולים, מסיבת יום הולדת משפחתית, ואפילו תור למספרה אופנתית. קוד ההתנהגות במצבים האלה אולי נראה ברור לאנשים אחרים, אך לא לאלינור. 