זהו הגליל ואלה הם תושביו. בכל בוקר אפשר להביט החוצה אל הוואדי הירוק ואל כרמי הזיתים. ביום יפה יימשך המבט אל הרי הלבנון עד לאופק, שבו כבר לא ברור מי נטע את הארזים. עוד מעט יתמלא הנוף בדחפורים ובענני אבק, ובתים יתרוממו, קומה ועוד קומה. אל הגליל חוזרים אנשים שחייבים לקחת את עצמם בידיים. למשל סמיון, השוטר הרוסי שעזב את ההייטק, נעזב על ידי אשתו ועכשיו חי עם סבתו. למשל שירה, המורה לפילאטיס שבורחת מן העבר, אם לילד מתבגר שחזרה לגור אצל הוריה, רק בינתיים. בגליל גם בורחים נער ונערה מהלימודים, שוחים בים או מחפשים מפלט. שם מתווכחים ערבים ויהודים למי שייך אחד הוואדיות: לבעלי העסקים בסביבה או לנדל"ניסטים שרוצים לבנות ולמכור. בגליל הזה מתגלות שתי גופות של שתי נערות, יהודייה וערבייה: אסנת ונור. בין שלל החשדות והחשודים, אסור להיחפז ולהסיק מסקנות, אך נדמה שאף אחד אינו מסוגל לעשות כן. עונות מעבר הוא רומן רב-קולי ופוליתמטי, שבבסיסו תעלומת רצח מותחת ומצמיתה, אך ביסודו מונחת תביעה תרבותית ופוליטית עקרונית, אשר קורעת חלון אל עצבי הישראליות העכשווית ומיטיבה להתבונן על ייאוש ועל תקווה, על ויתור ועל חלום. 