מי ליאור
הדימויים ביצירותיה של האמנית דפנה שרתיאל בתערוכה "פסיפסיזם" לקוחים מחיי היום יום מהזיכרון הקולקטיבי ומעולמה הפרטי, והם נוגעים בכל אחד מהצופה. ברגישות רבה מצליחה שרתיאל, לזהות אבני יסוד בהוויה הישראלית באמצעות עבודותיה. לאחר שהיא מזהה את הפרטים ומעצימה אותם ואת מה שבשוליהם היא יוצרת את הדימויים ששפתם נמהלת בין הפרטי לבין הלאומי, בין האישי לבין הציבורי, היא מעלה סוגיות מחשבתיות אצל הצופה על הזהות, על התרבות ועל החברה שבה אנו חיים. כאמור, שרתיאל יוצרת עבודות המשלבות אמצעים דיגיטליים עם טכניקות מסורתיות: פסיפס, הדפס וצילום. הפסיפסים מורכבים מאבני זכוכית בגוונים של כחול ולבן. הפסיפס הוא טכניקת עבודה עתיקה ואילו הדימוי ממנו נוצר הפסיפס מעובד במחשב השייך לעידן הדיגיטלי. אוצרת התערוכה, עדי אנג'ל: "הדימוי בפסיפס של דפנה עובר תהליך חכם של פיקסול עד לתמצית של הדימוי עצמו, דבר המאפשר לצופה לזהות את הדימוי אך משאיר גם מקום לדמיון. כמו הפסיפס גם ההדפס היא שיטת עבודה עמלנית ומורכבת מרבדים שונים של עשייה לכדי תוצאה סופית שלמה. הצילומים של דפנה יוצרים פסיפס של דימויים המרכיבים תמונה שלמה. וגם בהם בדומה לפסיפס ולהדפס היא משאירה מקום לפרשנות אישית ודמיון. על ידי הערבוב של הטכניקות והדימויים יוצרת דפנה בעדינות ובחכמה רבה מרחב חדש בו אנו נעים כצופים. מרחב השוכן בין הפנטזיה לבין המציאות. הקיום של עבודותיה, הוא במרחב שבין המתבונן לבין היצירה, במרחב שבין הזיכרון שלנו את הדימוי לבין הדימוי שהיא יוצרת. ובתוך המרחב שיוצרת האומנית מתקיים פרדוקס. הפרדוקס קיים בעצם היותו של המרחב מקום שכולל גם מרכיבים של דמיון וגם של מציאות, מבלי שהפכים אלו יפריעו האחד לשני". התערוכה תנעל ב- 7.12.2017