מתוך חמישים וחמש מצוות המופיעות בפרשה, בולטת מצוות הצדקה. שלושה פסוקים עוסקים באביון מזוויות שונות. מעצם העובדה ששלושה פסוקים רצופים עוסקים במצוות צדקה, ברור עד כמה מצווה זו הינה עמוד תווך בחיי החברה היהודית. אך קיימות פה שתי שאלות מהותיות. האחת, הינה על סדר הפסוקים, שנראה הפוך בדיוק מהסדר השכיח במציאות. בעולם המציאותי מצב היסוד הינו שיש עוני ו"לא יחדל אביון". כשאנו פוגשים בעני אנו נדרשים לעזור לו ולא להתעלם. ולבסוף הברכה שנזכה לה. זה הסדר הלוגי והמציאותי ומדוע בפרשה זה מופיע ממש הפוך? שאלה מהותית נוספת היא ההקשר לארץ ישראל. הרי העוני הוא תופעה אוניברסלית הקיימת בכל העולם ובעיקר בגלות ומדוע התורה מחברת זאת לארץ? רוב המפרשים מסבירים כי כשעושים רצונו, מקום העוני מתמעט ואילו כשאנו חוטאים הוא הופך למצב קבוע במציאות חיינו. הסבר זה לא עונה על שאלת הסדר ההפוך ובעיקר לא על ההקשר בין מצוות צדקה לארץ ישראל. נראה לי שהמפתח להבנת המצווה הוא ההקשר שלה לארץ ישראל לאחר כניסת העם לארץ, ועל רקע מצוות שמיטה יובל ומצוות מעשרות. עם ישראל זוכה להיכנס לארץ ולהתפרנס ממעשה ידיו. השבטים זוכים בנחלות. הארץ זבת חלב ודבש. התורה מבינה שאנשים מתעשרים ואחרים מאבדים את נכסיהם. זה טבעי ומקובל בתנאי שקיימים המנגנונים לשוויון הזדמנויות לכולם, ובכל חמישים שנה מקבלת כל משפחה את היכולת להתחיל הכל מחדש מאותה נקודה שווה לאחרים ואין הנצחה של העוני. זו מהות השמיטה והיובל. על זה מדבר הפסוק הראשון. בארץ ישראל אין סיבה שיהיה אביון. "אפס כי לא יהיה בך אביון". אולם למציאות יש את ההיגיון שלה והעני והאביון נוצרים לצד העשירים. זה המצב אותו אנו נדרשים לזהות "כי יהיה בך אביון". אנו נדרשים לתת צדקה כדי לתרום לחזרה למצב השוויון. הצדקה היא מלשון צדק. תפקיד הצדקה הינו להשפיע ולתרום למצב של צדק. אותו מצב של שוויון הזדמנויות לכולם. לפעמים אנו בטוחים שגם בלעדינו מישהו יטפל באביון. אומרת התורה: הנחת העבודה שלך צריכה להיות ש"לא יחדל אביון מקרב הארץ". אנחנו צריכים להניח שאם לא נעזור, אף אחד לא יעזור, והאביון יישאר אביון. לכן עלינו לעזור. על פי התורה, כל מעשה צדקה מקרב יותר ויותר את מצבנו למצב של צדק. מכאן סדר הפסוקים ומכאן הקשר ההדוק לארץ ישראל. התורה מלמדת אותנו שוב, כי אנו מתחילים באופן שווה והרבה תלוי בנו ובמעשינו. אולם ההחלטה מי ישפל ומי ירום, מי יעני ומי יעשר, הינה של הקב"ה ואנו יכולים לעשות את ההשתדלות שלנו ולחתור לצדק הכלכלי דרך מעשה הצדקה.