רומן מסעיר ויוצא דופן, הן בצורתו הספרותית והן בתכניו הנפשיים העמוקים והמתריסים. חיים נכלא במחלקה סגורה של בית חולים פסיכיאטרי בעקבות התקף פסיכוטי, והוא קרוע בין שתי כמיהות: הכמיהה למצוא מחסה בטירוף ובאשפוז, כדי להתגונן בעזרתם מפני ההתפוררות המאיימת של חייו ותודעתו, וכנגדה הכמיהה לזכות שוב בחירותו ולחזור לחייו האינטנסיביים מחוץ למחלקה. הרומן מתרחש בשני מישורים מקבילים, מישור המציאות האפרורי והמרוקן של המחלקה הסגורה ומאושפזיה, ומישור הזיכרון היצירתי והרווי בחופש, דמיון ופנטזיה. בין שני המישורים מתנהלים יחסי גומלין מתמידים: דמויות מעברו של חיים שבות ומתגלות בין המאושפזים במחלקה, וביניהן אהובת נעוריו ואהובתו בהווה, ואליו המאושפזים, מצידם, יוצאים עם חיים שוב ושוב לטיולי תודעה מסתוריים בזמן ובמרחב. לסגנון הכתיבה המיוחד והסוחף של דביר אין כמעט תקדימים. המציאות והתודעה נמצאות בתנועה מתמדת. קורות חיים הוא בעצם סיפור מסע - מסע אל תוך עולמם המסתחרר והמתערבל של הזיכרון, המוזיקה, הספרות, הפנטזיה הארכיאולוגית והמיתולוגית, הכמיהה, הפחד והתקווה. תגובות קוראים