אדם מפרסם תמונות עירום של אשתו באינטרנט ומציע אותה למכירה פומבית, גופתו של חסר בית הופכת למיצג אמנות - אלה רק שניים מבין נושאי עשרים וחמישה הסיפורים שמביא קלודל באסופה זו - סיפורים שנכתבו מתוך התפיסה שלעתים מתפקידה של הספרות לשמש כנייר זכוכית שיעניק לראש שלנו שפשוף הגון, מכאיב ומדגדג כאחד. "בלא-אנושיים ניסיתי לשים עלינו אף אדום, להקצין משהו אמתי כדי לעמוד על עומק הגיחוך. קיוויתי למתֵן את האכזריות שקיימת בחברה שלנו, בכך שאוציא לאור השמש את הגרוטסקיות שבה כדי שנוכל לצחוק עליה, וכך אולי גם לשפר אותה, אף על פי שאין לי אשליות בנושא: היומרות שלי צנועות במיוחד. לא-אנושיים נכתב בהשראת עובדות אמתיות. כל דמיון לאנשים או אירועים אמתיים אינו מקרי כלל וכלל. פשוט הגזמתי קצת. ממש בקטנה. ויש לי רק מטרה אחת: לגרום לאנשים לצחוק, גם אם באי-נוחות, על חשבוננו – וקודם כול, על חשבוני."