"פרקי מכונות"מאת סלין אסייג נפתח עם הגעתה של הגיבורה לריאיון עבודה במפעל "התבנית" לייצור חלקי מתכת. היא אֵם לילדה קטנה, אך רוב זמנה עובר עליה לצד האנשים שמפעילים את הכַּרסוֹמוֹת והמכבשים. היא ממעטת לדבר איתם, אך מרבה להתבונן בהם, לתעד את פעולותיהם ולנחש את מחשבותיהם. יותר מכול היא רוצה להצליח "להפוך את המחשבות למילים", לכתוב עליהם,וכך אולי לפרוץ את ההרגשה שהחיים משתקים אותה: "אני היא האישה השותקת. אני חושבת על עצמי שאני כמו אישה משותקת."