n
דף הבית / בריאות / חודש המודעות לסרטן השד: סיפורה המרגש של ענת קליין

חודש המודעות לסרטן השד: סיפורה המרגש של ענת קליין

"אז כשאומרים 'שאנחנו בוחרים דרך איזה עדשה להסתכל', אני בחרתי להסתכל בעדשה עם צבעים. זה הסיפור של ענת קליין, סיפור שהוא סרט(ן) מתובל עם הרבה הומור וצבעים
סיפור סרט....ן מתובל עם הרבה הומור, וצבעים. טור אישי.

ענת קליין צילום רונן פריימן
ענת קליין- צילום: רונן פריימן

"אני ענת קליין בת 53 נשואה +3 גרה במזכרת בתיה מזה 22 שנה.

גיל 50 הוא הגיל שאת אומרת לעצמך "זה חתיכת גיל", זה הרגע שאת מבינה שאת כבר במחצית חייך, את חושבת עם עצמך ורוקמת לעצמך כל מיני חלומות, הילדים גדלו, מעבר לעבודה במשרה חלקית מה שמותיר לך זמן פנאי, את אומרת לעצמך זהו זה הזמן לעוף…להגשים …. לשנות…..

אבל רגע לפני החלומות, הסימפטומים של גיל המעבר מזכירים לך הגעת לגיל 50: הזעת יתר, קשיי שינה ועוד. ואת מסננת לעצמך זה לא מחלה "זה לא הגיל העיקר התרגיל". את מתחילה לקבל תזכורות מקופת החולים שמזכירים לך "הגעת לגיל 50" ומומלצים עבורך סדרת בדיקות כמו דם סמוי בצואה, ממוגרפיה/אולטרסנאונד, לחץ דם ועוד…

אז נשמתי עמוק ואמרתי לעצמי: "ענת קחי את עצמך בידיים, הגיע הזמן לעשות טיפול 10000"! קבעתי את כל הבדיקות האפשריות כולל בדיקת ממוגרפיה ואולטרסאונד. אני נכנסת לממוגרפיה ואולטרסאונד, הבדיקה מתארכת ממה שאני מכירה ואני מבינה שיש משהו אבל עדיין אומרת לעצמי "כל בסדר תזרמי". (את היית כבר בסרט הזה  בעבר והממצא יצא שפיר)

קובעים לי תור לביופסיה 1.9.2019, אני מגיעה לביופסיה- הרופאה מכינה ומסמנת את המקומות ה"חשודים" בקליפסים ותוך כדי שהיא מדברת, מה שעובר לי בראש שאני כמה ימים לפני טיסה לרומא לסופ"ש חו"ל עם חברה. אני אומרת לדוקטור: "אני צריכה לטוס שאני לא אצפצף בבידוק הבטחוני." היא צחקה, אמרה "סעי לשלום ותחזרי הכל בסדר."

10.9.19 נחתתי ישר לתור עם כירוגית שד. וזה באמת הרגע הקשה שאת מתבשרת שגם את בסטטיסטיקה ויש לך את המחלה הארורה סרטן שד. כשאת יושבת מול הרופאה את לא כל כך מקשיבה. את מסתכלת על הרופאה ומרגישה כאילו את צופה בסרט אילם ללא תרגום. את אומרת לעצמך "יש ממצאים לא מחלה". לקחת את המילה הארורה "סרטן" ולהוריד את ה-ן. סרט….  לא נעים … וכמו בכל סרט יש הפסקה קצרה וכבר חוזרים…

ממצאים גוש בשד ימין – שפיר (הייתי עוקבת מזה 5 שנים) ובשד שמאל – שלושה גושים קטנים יחסית. בגלל 3 גושים הוחלט על כריתה מלאה של שד שמאל. שאלתי למה לא לכרות גם את ימין, אמרו כי יוציאו את הגידול השפיר ואין צורך כרגע.

מהר נקבע התור ל-MRI אני מזכירה, חודש ספטמבר! בית החולים אסותא אשדוד פעלו מהר לבדיקות והפניות שנספיק לפני החגים. מאותו רגע אני נכנסת להילוך של "טייס אוטומטי" סדרת בדיקות והכנות לניתוח כמה שיותר מהר.

תוצאות ה-MRI לא איחרו להגיע – טלפון מפרופסור דינה לב ז"ל היקרה – "ענת יש ממצאים, גם בשד שמאל הסתתר גושון". בטלפון אני אומרת לה "דוקטור, הולכים על כריתה מלאה דו צדדית". אני לא אשכח שהרופאה בטלפון אמרה לי "ענת, החלטה אמיצה אך בכל זאת צריך ביופסיה לשד ימין ואז נחליט. ואני בשלי: "דוקטור תכיני את הניתוח ותוציאי את שניהם". ובכל זאת עברתי ביופסיה נוספת וכן, גם שם היו ממצאים..

החלטה- לעבור כריתה דו צדדית עם שחזור מיידי. 24.9.19: כמובן שאין צורך להסביר את התחושה הלחץ, לזרום? להתעלם? להמשיך את החיים! הניתוח עבר בהצלחה, כריתה דו צדדית ושחזור מיידי.

כריתה דו צדדית, זהו בכל זאת הליך רפואי לא פשוט ולא סתם הרפואה בוחרת לא בכריתה אלא בהוצאה אם אפשר. כריתת איבר וחיבור השתל עם הרקמות, עבודה של כירוג פלסטי (עבודה לא פשוטה ולא תמיד מצליחה) והוצאה של זקיקי בלוטות הלימפה כדי לבדוק אם הסרטן "הספיק" להגיע לשם.

ההחלמה לא פשוטה מכיוון שכורתים לך איבר והתחושה היא ש "2 כדורים לא קשורים מתחת לעור". את יוצאת עם 2 נקזים מתחת לבית השחי. פרוצדורה לא פשוטה.

כאחת שהספורט היה חלק בילתי נפרד משגרת חייה, היה לי קשה לעצור ולתת לגוף את המנוחה שהוא צריך. אני עומדת למחרת עם הנקזים וחיוך – עם חולצת כפתורים ומכנסים, אבל בראש אומרת לעצמי "כבר חוזרת למשפחה, חברות והספורט"

תקופה של 6 שבועות של שמירה על הגוף ומנוחה ואני חוזרת אט אט לפעילות. מנחיי הידים קצת מוגבלים בגלל הוצאת ה"זקיקים" מבית השחי מהלימפה. אני נלחמת בתרגילים בשיעורי הפילטאיס שהייתי רגילה, ועושה לאט לאט…

כשאני סוף סוף מצליחה להעמיד את יד שמאל ישרה מעל הראש, אני מאושרת! השלב הבא, חוזרת  לרוץ וההחלמה הגופנית מהירה. אז אני מבינה שכל השנים של המאמצים והפעילות גופנית עושה את העבודה.

שנים הייתי רצה בקבוצות תחרויות מקצים 10 ק"מ ואפילו כמה של 21 ק"מ ריצה. כבר כשנה לפני הגילוי עייפתי מיעדים וקבוצה והייתי רצה להנאתי עם חברים. אחרי שחליתי, מאד התגעגעתי לרוץ בין חברות ל"קליל" ואז נחשפתי לקבוצה שנקראת: "גם אני רצה". מי שהקים את המיזם הנפלא הזה עמרי פדהצור- מתוך הבנה כי יש קשר ישיר בין ספורט להחלמה סרטן השד .

2022 – יולי – 22 – גם אני רצה ירדן 00267 צילום רונן פריימן

הקבוצות הפזורות בכל הארץ פעולות למען מחלימות וחולות ומפגישה אותם פעם בשבוע. מאמנים שמתנדבים ועושים עבודת קודש וזה בדיוק מה שהייתי צריכה אחרי שנים של אימונים מפרכים וכל מיני תחרויות מהן מודה כי עייפתי ומאסתי .

הקבוצה במזכרת בתיה נפגשת אחת לשבוע. המאמנים הם דוקטור דקלה שגיא ואורי גילבוע , ופעם בשבוע שיעור פילטיס עם מירית לובטון. זהו מפגש אשר עוזר לשמירת הכושר והכי חשוב זה החברותא. נשים עם חיוך על הפנים שמפגש האימון גם מוציא מכל אחת ואחת את היכולות שלה ללא תחרות ובעיקר עם עזרה הדדית ואנרגיות חיוביות אחת לשניה.

חשוב – שילוב של גילוי מוקדם כריתה המלאה מנעו ממני טיפולים כגון, הקרנות וכימו. קבלתי את החותמת שרציתי נקייה "מממצאים", אני ממשיכה כמובן לעקוב ולבדוק.

חשוב שתדעי:

  1. גילוי מוקדם מציל חיים – אז לכו להבדק
  2. פעילות גופנית מרפא חשוב לגוף ולנפש

כמי שהספורט הוא חלק בלתי נפרד מחייה – גם אחרי הניתוח עמדתי על ההרגלים. אחרי 3 ימים שוחררתי הביתה והחזרה לפעילות גופנית הייתה איטית ונמשכה 6  שבועות. גם אם יש עליות ומורדות, הספורט עושה עבודה נהדרת.

אז כשאומרים "שאנחנו בוחרים  דרך איזה עדשה להסתכל "… אני בחרתי להסתכל בעדשה עם צבעים! סיפור סרט(ן) מתובל עם הרבה הומור, וצבעים."

גם אני רצה צילום רונן פריימן

צילומים: רונן פריימן

 

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי יעניין אותך גם:

איטל בציר אלשיך

איטל בציר אלשייך מפגינה שקיפות? קודם שתשחרר חסימה

תפריט נגישות