"נקמה זרה" * * *

מודה, אני אוהב לצפות בסרטיו של ג'קי צ'אן בטלוויזיה, בייחוד בשעות הקטנות של הלילה, באמצעות אתרי נטפליקס/קודי. יש לי כנראה "הערצה עיוורת" לשחקן המזדקן (בכבוד) הזה, בן ה- 63 פלוס, שלא נס ליחו ולהיפך, הוא עדיין פורה (משתתף בכמה סרטים שיעלו בקרוב- "שעת שיא 4", "קרטה קיד 2" ועוד) וכוחו במותניו ובעיקר באגרופיו. בקיצור, מביא כבוד לנו "הזקנים". למרות שיש לצידו צוות פעלולנים קבוע הוא בדרך כלל מבצע אישית את כל הפעלולים, כולל הקשים ויש מסורת במרבית סרטיו, להציג בסוף את הפספוסים. כאן לא! ומדוע? כי לראשונה, צ'אן מנסה להשתלב בדרמה אנושית מרגשת שמובילה לאקשן בלתי נמנע ולכן החיוך הקבוע המרוח בדרך כלל על פניו פשוט "נעלם". צ'אן הוא קוואן, בעל מסעדה סינית קטנה בלונדון, שבתו הצעירה והיחידה נהרגת בפיצוץ/פיגוע טרור מול עיניו. את האחריות לפיצוץ נוטלת החזית האירית הצפונית, ארגון ה- IRA החדש. קוואן מחליט לגלות את הרוצחים הטרוריסטים בכל מחיר. אנחנו כצופים יודעים שלמרות שהוא נראה זקן עייף ומותש, הכול חיצוני ובפנים בוער "מנוע טורבו" וכול מה שהוא מבטיח- יתקיים! מתברר שבנוסף יש לו עבר עשיר באירועים דרמתיים וגם עבר צבאי מיוחד, עם כוחות למבצעים מיוחדים והוא עבר אימוני שרידות בתנאים מיוחדים כמו "רמבו" (בטוח מכירים) ויודע לאלתר כל דבר כמו "מק'גיוור" (סדרה קלאסית ותיקה ומוצלחת משנת 1985-94). בקיצור, צ'אן פותח "בנדנוד" (כן, כן, הוא לא מרפה, בא והולך, שב והולך וכו'), לקצין המשטרה הבריטי הממונה על התיק. הוא מבין שאין טעם, הנ"ל לא יודע דבר וחצי דבר. אי לכך, פונה קוואן לסגן השר האירי, ליאם הנסי (פירס ברוסנן), שלפני כמה עשורים היה חבר בכיר בארגון ה- IRA שלחם בבריטים ומזה 20 שנה, מנסה לשמור על השלום שהושג עם הבריטים. מצד אחד לוחצים עליו שיפתור את הבעיה אחרת לא יאשרו משהו חשוב שהוא ביקש ומנגד, צצה בעיה חדשה ושמה- קוואן! הנ"ל פשוט מגיע ישירות למשרדו של הנסי ומבקש דבר אחד- את שמות החשודים שביצעו את הרצח! לא עוזרים להנסי כל "השטיקים והתחנונים" שאינו יודע דבר. לקוואן יש הרגשה בבטן, שהוא יודע יותר ממה שהוא מוכן לגלות, בשל עברו. מכאן ואילך, קוואן יוכיח להנסי וצוות אנשיו ( בעיקר לאלו שלעגו ולגלגו עליו- הזקן), למה הזקן מסוגל? מאחר והוא אובססי לנקמה, עקשן ובעל חושים חדים, הוא יהפוך את הקערה על פיה! סגן השר יהפוך לנרדף! חייו יהפכו למסויטים ולא בטוחים, באשר הוא ימצא. יש כמה חורים "קטנים" בתסריט שכתב דיוויד מרקוני ("אוייב המדינה") ומבוסס על הספר "הסיני" שכתב סטיבן לת'ר, כגון: איך מגיע מספר הטלפון הפרטי של הנסי לידי קוואן? איך קוואן יודע היכן מסתתר הנסי וצוותו? איך בדיוק הוא נקלע למסעדה בה מבלה הנסי עם…? ויש עוד כמה כאלו. רק שבסרטים מסוג זה, לא שואלים יותר מדי שאלות, מהיכן? ולמה? אלא פועלים "אם אתה צריך לירות- תירה! אל תדבר!", אמר "הרע" (איליי וואלך ז"ל) בסרט הידוע "הטוב, הרע והמכוער". מה שחשוב בסרט הזה הוא, התוצאה ואיך תושג? אציין לטובה את הבימוי של מרטין קמפבל, במאי סרטי בונד "גולדן איי" (עם פירס ברוסנן כבונד) ו- "קזינו רויאל". הוא בונה שלב, שלב את העלילה. האקשן האמיתי מתחיל אחרי קצת יותר מחצי שעה. עד אז לומדים על הנפשות הפועלות (עודף פרטים בנושא הזה לעומת מיעוט פרטים על איך קוואן מצליח לגלות פרטים סודיים, כפי שציינתי לעיל), בהמשך מעביר קמפבל הילוכים לפי הצורך, עד שהכול "בוער"! אציין לטובה את משחקם הטוב של ג'קי צ'אן ופירס ברוסנן. צ'אן מוסיף הפעם הרבה רגש לתפקיד וזה "קשה" לשחקן שאוהב לשלב אקשן, הומור, קריצות ואפילו שירה (כן, בנוסף צ'אן הוא זמר שהוציא כמה תקליטים במזרח הרחוק). ברוסנן מדגיש את המבטא האירי הנפלא שלו וגונב את ההצגה מדי פעם, מה גם שזמן המסך שלו כמעט שווה לזה של צ'אן. מי שמחפש סרט שהאירועים שבו מזכירים את שאירע ומתרחש מדי פעם במחוזותינו ומחזיק את הצופים ערניים במשך 114 דקות מרתקות. סרט פעולה שאפילו נשים תשרודנה אותו, כי מינון האקשן שבו, אינו פורץ גבולות ועשוי היטב. ברוך שובך צ'אן ולהתראות בסרט הבא!